יום שבת, 1 בנובמבר 2014

נעמי נפרדת מהמיטה


הערב נעמי נאלצה להיפרד מהמיטה שלה, צעד חשוב לכל הדעות! בהתרגשות גדולה ניגשה יחד עם פטר עמוסי מברגים לטובת המשימה, לאחר זמן קצר כבר הועברה המיטה חלק אחר חלק מעבר לגדר לחברינו האהוב יואב (שניקה את החדר לקראת בואה של המיטה !!!)



השינוי הזה גרם לי להיכנס לחדר של הבנות ולעשות סדר בבלאגן ששרר שם וכך יצא שאמנם מיטה אחת הלכה אבל הבנות זכו בחדר נקי, מאורגן מחדש, עם קצת רהיטים שזזו ימינה ושמאלה והתקבלה אותה גברת בשינוי הדרת.
ואם פטר יקרא את הפוסט הזה אז אין ספק שבליבו יחשוב שהכל היתה מזימה שלי למסור ליואב את המיטה דווקא היום, ובעצם התחשק לי לנקות ולהזיז דברים ממקומם כמו בכל פעם אחרי ניקיון, וזה משגע אותו אבל לי נותן הרגשה של התחדשות.

כשהגיעה השעה לשכב לישון הקראתי לזואי את הסיפור "המאפיה של סבא" ,בסיום זואי כנראה עדין הרגישה מוזר בחדר "החדש" והייתה לנו שיחה מעניינת:

זואי : "אמא, אני כבר מתגעגעת לחדר כמו שהיה. יש לך תמונות של החדר הישן?"
אני: "בטח, יש לנו הרבה תמונות של החדר שלכן"
זואי: "יש לכם תמונות של כל הבית?"
אני: "כן זואי, אוצו ואני מצלמים את כל בית"
...
זואי:"אמא, מה יקרה אם לא נזכור את המספר של שלי?" (שלי זו החברה הטובה של זואי,השכנה שלנו מאחור)
אני: "אז נרשום לנו אותו שלא נשכח, אל תדאגי"
זואי: "ואם הוא ילך לאיבוד?"
אני: "אז נתקשר לאמא של אלה ונבקש שתיתן לנו את המס של שלי"
זואי: "היא תיתן לנו למתנה?"
אני: "את מה למתנה?"
זואי: "את המספר של שלי."
אני: "אהההה...בווודאי!"
....
אני: "זואי, את יודעת ששלי תוכל לבוא לבקר אותנו עם ההורים שלה..."
זואי: "ואם הם לא ידעו איפה אנחנו ביאכטה?"
אני: "אז נגיד להם"
זואי: "ואם הם לא ידעו איפה אנחנו"
אני: "אז נסביר להם בטלפון והם יבואו במטוס ונוכל להיפגש"
זואי: "ואם הם לא ידעו איפה המטוס?"
אני: "אז נסביר להם הכל, אל תדאגי"
זואי: "טוב"

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה