יום שני, 1 בדצמבר 2014

אז היא אמיתית אחרי הכל

מסתיים לו יום עמוס התרגשויות. פטר הגיע היום עם הרוטים אחרי 12 יום של הפלגה מקרואטיה לישראל, אלה היו ימי המתנה ארוכים מאוד...
הוצאתי את נעמי ועדי מביה"ס ואת זואי מהגן ונסענו למרינה באשקלון לפגוש אותם. הנסיעה ברכב היתה כמו להיות בסיר לחץ, כולנו געשנו והרעשנו עד שסוף סוף הגענו למרינה. אחרי הנישוקים והחיבוקים ניגשנו להביט עליה:


לא יאמן כמה שיחות, פנטזיות, חלומות, תקוות התנקזו לרגע אחד נהדר




אחרי שנפרדנו מדודו, יבגני וולדי שליוו את פטר במסע הזה, חקרנו את כל התאים והארונות, פתחנו וסגרנו דלתות, עברנו קדימה ואחורה ואחורה וקדימה, ישבנו פה וישבנו שם, הבנות התפעלו מכל פינה חדשה שמצאו וכך יצא שעברנו כולנו ממקום למקום לפי קריאות ה"אמא , בואי תראי מה מצאתי" או "אוצו, בוא תראה מה יש פה".
בסופו של עניין עייפנו ונהינו רעבים, אז החלטנו לצאת לסיבוב היכרות קצרצר ולאכול מהגבינות היווניות המעולות שפטר הביא איתו. המזג אויר היה נהדר והאוירה היתה מושלמת עד כדי כך שכל אחת מהבנות פרשה לתנומה בחדר אחר והתעוררו אחרי שעגנו מחדש במרינה.





בבית ההתרגשות המשיכה. הבית השתנה מאז שפטר נסע, הרבה מהריהוט חסר והארגזים נערמים.
ואז...עשינו לנו מסיבונת עם עוגה, שוקולדים וממתקים שכולם טרפו.


שחיינו והגיענו לזמן הזה !

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה