יום שלישי, 8 במאי 2018

יום לא צפוי בכלל

במשך כל היום של ה- 7.5 הפלגנו על מנוע באיטיות נוראית, לאט כל כך שכבר חשבנו שמשהו לא בסדר. המים מסביבנו עומדים. הים נראה כמו משטח אחד גדול ושטוח, ללא גלים ורוח. השבשבת רוח לא פועלת, המד רוח מראה מספרים עלובים שלא עוברים את החמש, ברגעים מסוימים אפילו נצפה בצג אפס.
יחד עם הצלילים של המנור והמפרשים שנמצאים בהמתנה למשב שאולי יגיע, זו היתה סצנה שהיתה יכולה להילקח מסרט מערב פרוע (אם לא היה הים מסביב(.
עלתה בנו המחשבה שאולי יש זרם מסתורי נגדי לכיוון ההפלגה שלנו, כי אמנם אין רוח אבל לא יכול להיות שגם עם מנועים אנחנו זזים במהירות של לא יותר מ-2 קשר, או אולי שתפסנו איזו מלכודת שמאיטה אותנו, אך המים שקופים ולא ראינו שום דבר חריג.  ניסינו להפליג עם מנוע אחד ובכך לחסוך בדלק ובשחיקה של המנועים, אך הסירה סטתה מהמסלול ולא הצליחה לשמור על הכיוון כשאין מנוע שני שמאזן.
כל זה הביא אותנו למסקנה שישנה בעיה במנועים, משהו שאנחנו כרגע לא מצליחים להבין ועדיף להגיע במהרה למקום עגינה לפני שיחשיך או לפני שנחסל את כל הדלק לגמרי.

היה לפנינו מסלול של 60 מייל עד פורטובלו ואם נמשיך כך אז הדלק לא יספיק לנו להמשך הדרך, עשינו חישוב מחדש והחלטנו למצוא מקום ללילה. הגענו בחשיכה למפרץ רחב עם הרבה גלים וזרקנו עוגן, פטר ואני יצאנו עם פנס לבדוק מה אפשר לעשות ואיך אנחנו מאלתרים פתרון לבעיה במנוע שאנחנו אפילו לא יודעים מה היא. באור הפנס גילינו בצד הימני חבל ארוך שמשתרך לתוך המים, משכנו ומשכנו ומשכנו ואיתו עלה עוגן ומצוף וחבל נוסף שעבר מתחת לסירה לצד הימני ובעודנו מושכים ומושכים ומושכים התברר שהחבל קשור לרשת דייג ארוכה שמשתרכת עד אי שם למרחק שכבר לא יכולנו לראות ובסופה ,סביר להניח, עוגן נוסף.
 מבולבלים ולא מבינים איך דבר כזה יכול לקרות דווקא עכשיו שיש לנו עניין עם המנועים, החלטנו שבאור יום נצלול לבדוק מה קורה שם למטה ובטח זו רשת שנתקלנו בה בכניסה למפרץ לפני העגינה ולא הבחנו בה בגלל החושך, ואין לה קשר לבעיה שבמנועים.

בחמש לפנות בוקר נשמעו צעקות מבחוץ ורעש של סירת מנוע. יצאנו כדי למצוא שני אנשים בסירת דייג מנופפים לנו ומצביעים על הרשת ומסבירים לנו שזו העבודה שלהם, ואיפה המצוף? וכבר כמה שעות שהם מחפשים...
 פטר לא חשב שזו ההשכמה שתהיה לו אבל מצא את עצמו קופץ למים בחברת הדיג, צולל ומנסה לשחרר את הרשת והם מושכים אותה למעלה לסירת הדייג בעוד הסירה שלנו מתנדנדת לו מעל הראש, עולה ויורדת בסוול הגלים שמתקבצים ונדחפים למפרץ מתוך הים.
לקח קצת זמן אבל הרשת והחבל שוחררו כמעט בשלמותם ולא נגרם לנו כל נזק לסירה. הדייג ניסה לדרוש כסף עבור השעות עבודה שאיבד ובסוף החליט עם עצמו שעדיף לשמוח שבכלל מצא את הרשת ועוד יותר שפטר הצליח לשחרר את הסבטוחה בלי שקרע את הרשת הארוכה והודה לנו בכך שזרק לנו לסירה שלושה דגים .

הפוסט הזה מתארך, אבל זו באמת היתה חוויה של יום אז עוד קצת ...

יצאנו מהעגינה למקום אחר קרוב שמסומן במפה כתחנת דלק, היום הקודם הביא אותנו לתחתית כמות הדלק ואם מחכה לנו עוד יום ללא רוח אז עדיף שלא ניקח את הסיכון להמשיך ככה. בדרך הפעלנו מנועים וכשראינו שהמהירות כעת סטנדרטית, ירד לנו סלע מהלב והתרוצצו לנו אלף מחשבות איך יתכן שכל הדרך סחבנו את הרשת הזו ולא  יכולנו להבחין בה עד לרגע העגינה.
המקום שבו תחנת הדלק זו הנקודה האחרונה בה מובילים סחורות במשאיות וממנה מעמיסים סחורה על סירות אספקה מקומיות שיוצאות לכיוון איי סאן בלאס והמקומות המבודדים יותר במדינה. כשהתקרבנו נחשפה בפנינו הכניסה הלא סמפטית, צרה, רדודה, ועם שני ריפים בצדדים. הדבר המעודד היה הסירות שבפנים והמחשבה שאם הן נכנסו אז בטח גם אנחנו נצליח.





הסירות עשויות עץ, מורכבות מלוחות מאולתרים שמרורכבים במקום אלה שהתיישנו, קשורות אחת לצד השניה כי המקום הקטן לא מאפשר אחרת. נכנסנו וקיבלנו הנחיות בצעקות מעובדים שבסירות איפה לעבור ואיפה לא כי המיםעכורים ורדודים אפילו לסירה שלנו, שהשוקע שלה 1.5 מטר מתחת למים. וחוץ מזה, מסתבר שהתחנת דלק זו לא תחנה לסירות שאפשר ממש להיקשר אליה, אלא תחנת דלק רגילה של רכבים בכפר הקרוב.
אחת הסירות שראתה שאנחנו מסתבכים עם עצמנו הזמינה אותנו להיקשר אליה כמו כל השאר, וזה מה שעשינו. לא נראה לי שהרבה יאכטות מגיעות לחור הזה בסוף העולם ומיד יצאו העובדים מחוייכים להגיד שלום וכולנו הינו על הסיפון נלהבים מההרפתקאה כי בכל זאת זה לא משהו שקורה כל יום לא לנו וגם לא להם.
המקום כולו מזוהם כראוי למקום שינוע, טיפול בסירות והעברת סחורות. זבל בכל מקום, מים מלוכלכים, רציפי עץ שבורים והכפר הצמוד כמו אזור תעשיה קטן רק עם בתים פרטיים, אבל אנחנו במצב חירום ולכן הצטיידנו בג’ריקנים בחיפוש אחר התחנת דלק הקרובה.

אחרי  כמה שעות שעברו מאז שהגענו ועד שהשגנו את הדלק, הכל התחיל כבר להראות נחמד יותר. במכולת הקרובה קנינו בירות להודות לשכנים בסירה הצמודה ועזבנו למקום עגינה סמפטי יותר לבלות את הלילה.
















לא רחוק נמצאת מרינה Green Turtle Cay, ולפני הכניסה אליה אפשר לעגון ויותר חשוב, להיכנס למים ולהתקלח אחרי היום הארוך הזה. אז ממש לא היה איכפת לנו, לא מהסוול שמנדנד אותנו ולא מהמופע שאנחנו נותנים בפני היושבים בבר ממול.



פתאום עלה מולנו בקשר מנהל המרינה, והזמין אותנו להתארח אצלם ללילה ללא תשלום במקום לעגון בחוץ. אחרי שניה וחצי של מחשבה, קפצנו על ההצעה, נקשרנו לרציף במרינה בו יכולנו להשלים את הדלק החסר לנו, לקבל מים ולהנות מהמרינה הקטנה והיפה הזו שנפלה עלינו ככה בלי תיכנון בכלל. התפנקנו לנו בערב עם משקאות בבר שבמקום ובבוקר עשינו טיול רגלי בחוף הביזארי שמסתתר מאחורי המרינה.
זה מה נקרא, יום לא צפוי בכלל!









אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

, תגובות מקוראים עושות לנו טוב על הלב! כיתבו לנו בתגובות לפוסט, למייל או בדף הפייסבוק.