יום שני, 10 בדצמבר 2018

הדייגים של ליוינגסטון

אך, איזה מקום מפתיע... דווקא חששנו מהשהייה בליוינגסטון Livingston והציפיות שלנו היו נמוכות. לא אלאה אתכם בסיפורי החתמת הדרכונים שהיו לנו פה, קראתם מספיק בפוסט הקודם. רק אומר שזה היה ארוך, מתיש ויקר והמשיך את הסאגה הקודמת. אבל בסופו של יום סיימנו את התהליך בהצלחה.

סירות מקומיות מול ליוינגסטון

העיירה ליוינגסטון שוכנת בפתח נהר הריאו דולצ'ה Rio Dulce .הסחף מהנהר משפיע על העומק בכניסה הרדודה שמגיע ל-2.3 מטר בלבד ומושפע משעות הגאות והשפל, לכן הניווט בכניסה קצת מורט עצבים אך לא מסוכן בשום צורה. קראנו שהמקום סואן סירות דיג ולאנצ'ות (סירות המנוע המקומיות שמשמשות להסעה ולכל דבר בעצם) ולא נוח לעגינה, ולכן יש לצמצם את השהיה לכמה שעות שנדרשות ולברוח משם כל עוד אור יום.

מכיוון שהגענו ביום ראשון וחיכינו לבוקר הבא כדי לסדר את הניירת, כן נשארנו ללילה במקום, ובזכות זה הזדמן לנו לראות את אחת התופעות המדהימות שנחשפנו אליהן בעולם הזה ששייך לאנשי הים.

ליוינגסטון


הרחוב הראשי בליוינסון. מימין התור לבנק שנפתח באותה שעה

בריכת הכביסה הציבורית

לקראת השקיעה התגבר רעש המנועים מסביב והחלה תנועה ערה של סירות. כל דבר שיכול לשוט על פני המים התכונן. כל הגרוטאות החלודות שעגנו מול העיירה וחשבנו שאלה סתם אנדרטאות חסרות מזל, כולן התעוררו לחיים. על כל סירה שניים או שלושה גברים, לפעמים נערים צעירים ואפילו ילדים. לכל סירה רמפה מאחורה עליה מונחת רשת דייג ומעליה מוט מקושת שעליו תלוי פנס, אולי משמש לתאורה או כדי למשוך דגים.




מבט ממקום העגינה לפתח הנהר

במפרץ המולה גדולה של מנועים וסירות חוצות, ככל שמתקרבת שעת השקיעה עוד ועוד סירות יוצאות מהמעגן אל הים, סירות נוספות מגיעות ממקומות רחוקים יותר, מתוך הנהר או מהגדה הרחוקה וכולן עוזבות ויוצאות לאותו כיוון. ספרנו משהו כמו 40 סירות, מאולתרות ומורכבות בעבודת יד, חלקן משופצרות יותר, רובן בכלל לא. דייגים אמיתיים.

מעגן סירות הדייג המקומיות





כשהחשיך כבר אי אפשר היה לראות את רובן. חסרות תאורה ורחוקות מהעיירה לא ניתן היה לנחש שיש כל כך הרבה סירות דייג בים. איזה מזל שלא הגענו באמצע הלילה והינו צריכים להתמודד שלא להיתקל בצי הזה שמפוזר פה בחשיכה.
הניחוש שלנו היה שהן יחזרו באמצע הלילה, אז ליתר בטחון הדלקנו פנסים נוספים סביב הסירה, שלא יהיה מקום לטעות... אך הן לא חזרו ואנחנו ישנו בשקט.

כמו עם השקיעה, כך עם הזריחה. עם אור ראשון של הבוקר נשמעה המולת המנועים מתחדשת והסירות החלו חוזרות. תופעה מדהימה. מהאופק צצות עשרות סירות, כולן פניהן מיועדות לאותו מקום, מלוות עופות מים בכמויות עצומות. (איזה מזל שגם לא הגענו בשעות הבוקר המוקדמות...) אותם שקנאים, עגורים, קורמורנים ואחרים מקיפים את הסירות באוויר ומתישבים עליהן בתקווה לזכות בקינוח. לאנצ'ות שכנראה מגיעות לרכוש משלל הלילה, עוצרות את הסירות בכניסה כדי לברר מה יש להן. לא יאמן איזו פעילות ערה בשעה כזו של הבוקר.

חוזרים באור ראשון של הבוקר

סירות דייג החוזרות בבוקר לאחר לילה בים

עוד לפני שמונה בבוקר הכל נדם חזרה, כאילו לא היה ולא נברא. לפנינו היה יום ארוך של טרטור בין משרדים ותשלומים ובדרך ראינו קצת מהעיירה, אך מראה סירות הדייג שיוצאות בשקיעה וחוזרות בזריחה הרשים אותנו ולבטח נזכור דווקא אותו מכל היתר.
בכלל לא ציפינו, אבל זה היה מחזה מדהים ואם אותנו ישאלו על ליוינגסטון, אז דווקא כן נמליץ לעגון ללילה ואילו רק בכדי לראות את הדבר הזה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

, תגובות מקוראים עושות לנו טוב על הלב! כיתבו לנו בתגובות לפוסט, למייל או בדף הפייסבוק.