יום שני, 14 בינואר 2019

הספנה בריו דולצ'ה, גואטמלה

שלושה שבועות הינו בהספנה בRam Marina. חשבתי שנכנס רק לשבוע, לשייף, לצבוע והופ אנחנו כבר במים חזרה. זה לא קרה.



זה לא שהדברים הסתבכו יותר מדי, אבל כן זזו לאט. השיוף היתה המשימה הראשונה שארכה שישה ימים ארוכים, בהם כל הצבע שהיה לנו בתחתית הוסר לחלוטין עד לשכבת הג'לקוט ויצר ענני אבק כחולים, אפורים ולבנים שכיסו ולא אפשרו לנו לעשות כלום בנוסף. בהתחלה פטר חשב שיעשה את זה בעצמו, אבל אחרי יום אחד הבין במה מדובר ופנינו למרינה להזמין דרכם את העבודה.

את רב אותם ימים ראשונים העברנו במועדון הקטן שעומד לרשות הלקוחות, נהנים מהאינטרנט והמיזוג אוויר, ופגישות עם בעלי מקצוע אחרים כדי לבדוק מה האפשרויות שלנו.

ככה זה נראה בהתחלה...

ככה זה תוך כדי...

מתחילים צביעה עם צבע בסיס

אז מה עשינו שם?

אחד הפרויקטים הגדולים שהחלטנו להיכנס אליו הוא הגג קשיח שבקוקפיט. יש לנו קונסטרוקציית נירוסטה עליה היה חיפוי בד מתאים שעם השנים התיישן והוחלף לשלוש לוחות סטאר-בורד Star Board  .קנינו בזמנו בהתלהבות גדולה את הלוחות פלסטיק המיוחד הזה שעמיד בפני כל דבר וחשבנו שהנה נמצא הפתרון המושלם, אך לא עבר זמן עד שהודנו בפני עצמנו שהאיכות מעולה אבל המראה לא משהו...

פרוייקט אחר, היה תפירה חדשה של לייזי-בג ומגן לחלוץ, שניהם בעצם כיסויים למפרש.  קנינו בד סנברלה Sunbrella מבעוד מועד כשהיינו בפנמה וכעת הזמנו כיסויים חדשים, מושבים לקוקפיט ושקים לחבלים.

המדבקות שלנו גם הן אבדו תחת השמש והים והלבינו לחלוטין, ואם כבר מתעסקים באסטטיקה של גג, תפירות וצבע, אז חידשנו את עצמנו עם מדבקות שם וסמל.

אחרי שהשיוף הסתיים סופסוף, התחלנו בעבודה האמיתית של צביעת התחתית, בדיקה ובקרה של המנועים, טיפול בהגאים, ניקוי והחלפה של חבלים, שטיפת מפרשים, צביעה של הדינגי, החלפת שרשרת , צביעת עוגן, החלפת צינקים ועוד כל מיני....
כל יום התחיל עם אותה רשימה ארוכה של מטלות, כמה מהן נמחקות ועוד כמה נוספות.






צובעים את הדינגי עם צבע גומי מיוחד שיגן עליה מנזקי השמש

טוב, אז קצת נסחפנו עם האדום והחלטנו שגם לאסלות לא יזיק קצת צבע...

מדבקות שם חדשות


מפנקים גם את ההגאים

צוות ניקוי מפרשים

קצת על החיים תוך כדי במספנה

מיום ליום הבלאגן על הקרקע הלך והתעצם, כשאנחנו עולים ויורדים בסולם ומורידים עוד כלי עבודה או דברים שצריך למיין ולשטוף. הרגליים תמיד מלוכלכות, הסירה תמיד מלוכלכת וסמרטוטים נערמים בכל פינה.


זואי בנתה לה "חנות" של אבנים בכל מיני צורות ואפילו תלתה שלט במועדון בניסיון למכור אותם. בין לבין העבודה היומיומית בחנות, נהנתה לרכוב ברחבי המרינה על האופניים. תענוג שלא מזדמן בכל יום.



נעמי ועדי עזרו במטלות השונות, למדו במועדון או ביקרו חברים במרינה השכנה. אחת התעסוקות המפנקות בימים האלה היתה להנות ממקלחת של מים זורמים וחמימים. כל התענוגות האחרות מתגמדות ליד העונג שבמקלחת אחת שווה. (אלה החיים בסירה יבינו).
החלק הפחות כייפי, היה הביקור בשירותים. במיוחד בשעות הלילה, הצעידה הזו עד לשם וחזרה שגורמת לשינה לברוח, הפכה את הלילות לסהרורים ואת השינה ללא רצופה.

חייבים סיום עם אקשן


חוזרים למים!

אז סופסוף הגיע היום לרדת חזרה למים, פטר חגג יומולדת 50, קיבלנו את שנת 2019 ואנחנו הרגשנו מוכנים. עדין בלי גג ובלי כיסויים, אלה פרויקטים שנסיים בהמשך כשנהיה כבר על המים.

מגיע המנוף, מחברים את הרצועות ורגע לפני שהוא מניף אותנו לאוויר אנחנו רואים שהוא נצמד יותר מדי לגוף הסירה. אחרי שבדקנו שהכל בסדר המשכנו את הדרך עד למים והגיע הרגע להפעיל את המנועים. מנוע ראשון מניע מיד ללא תקלות, המנוע השני מקרטע ומסרב. אחרי כמה נסיונות גם זה מסתדר ומשחררים אותנו מהחבלים.
אנחנו מתחילים ברוורס, לצאת מהתעלה, בצד אחד תחנת דלק, בצד שני קשורות סירות. ואז אותו מנוע שובק חיים שוב. אנחנו מגנים עם הפנדרים על הסירה האחרת שהתקרבנו אליה למרחק נגיעה, פטר מנסה להמשיך ברוורס ולצאת מהתעלה הצרה.
לאחר כמה רגעים המנוע מניע אך לא מאיץ, אנחנו ממשיכים לתוך המפרץ וזורקים עוגן במקום בטוח ראשון.
בבדיקה מאוחרת יותר, נגלה שהכבל גז נקרע ונחליף אותו לחדש.

זה אף פעם לא נגמר...העבודות על הסירה... תמיד עוד משהו לשמור על ערנות מתמדת!

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

, תגובות מקוראים עושות לנו טוב על הלב! כיתבו לנו בתגובות לפוסט, למייל או בדף הפייסבוק.