יום שני, 25 בפברואר 2019

טיול משפחתי בגוואטמלה – אגם אטיטלן Atitlan

אגם אטיטלן Atitlan 



מכל הטיול שעשינו ברחבי גוואטמלה, זה החלק שנהנינו ממנו ביותר.

נכון שהאגם מרהיב ביופיו, עם הרי הגעש מסביב, הצמחיה והבתים הקטנים, אבל נסיעה בכבישים שמסביב לאגם הביאה אותנו לראות את גוואטמלה האמיתית כפי שהיא אולי לאלה שחיים בה.
הכביש מתפתל מכפר לכפר, כמעט שאין מקום שאינו מאוכלס, עולה ויורד על ההרים הרבים שמקיפים את האגם. פה ושם ישנן נקודות שאפשר לעצור ולהביט אל הנוף מסביב.



אם תגדילו ותחפשו את החלק הצבעוני שבין הבתים, תמצאו שזה בית הקברות

שכרנו לנו בית בכפר שנקרא סרו דה אורו Cerro De Oro  וכל כך נהנינו בו ,שהארכנו את השהיה בלילה נוסף. קודם כל הכפר עצמו אינו תיירותי בכלל. הבית עצמו היה מפנק ומפתיע וקרוב לקו המים. החסרון היחיד שלו שאולי הוא גם היתרון שאפשר להגיע אליו רק אם אתה מתכוון לזה ויש לך רכב, וזו כמובן לא היתה בעיה כי שכרנו מראש רכב.


כביסות בשמש

סירות עץ מקומיות

שלב 1- ממלאים מים מהאגם בכד

שלב 2 - מעמיסים על הראש

שלב 3 - חוזרים הביתה

אנחנו מטיילים בחודש פברואר, עדין עם בגדים קצרים אבל מזג האוויר הרבה יותר קריר פה מאשר בריו דולסה, במיוחד בשעות הערב. המקומיים עטופים שכבות צבעוניות ואפילו כובעי צמר, ובשווקים אפשר למצוא שכמיות, פונצ'ו ובגדים חמים. בגוואטמלה זו עדין העונה היבשה שללא גשמים ורואים את זה באדמה ובצמחיה שבכל מקום.

חקלאים מקומיים

אינסופ שדות ושטחי גידולים

ריסוס של השדות

מכפר לכפר עוברים בשטחי חקלאות רחבים, הרבה גידולי ירקות, קפה ותירס. גברים לצד הדרך הולכים עם מעדר על הכתף ומצ'טה בחגורת המכנסיים, כנראה חוזרים אחרי בוקר של עבודה בשדה, אב ובן סוחבים על הגב ערימת עצי הסקה גדולה, נשים מדבירות את הגידולים נגד חרקים. כל עבודת השדה נעשית בכבודת כפיים. לא ראינו טרקטור, מחרשה או כלי אחר מאשר טנדרים עליהם מעמיסים את הגידולים.


מבט אל הרי הגעש מסביב לאגם אטיטלן


סוחבים עצי הסקה בצד הדרך

ה-רוטיות !

כנסיה צבעונית באחד הכפרים

דוכנים עם מלאכת יד מקומית


דוכן פירות יפה וצבעוני

מכולת מקומית בכפר סרו דה אורו

קונים מנגו ירוק עם רוטב לימון ומלח. זה נשמע אולי נוראי, אבל ממש טעים

כמה שנכנס, נכנס


אנחנו אוהבים להיכנס לרכב ולצאת ככה בין הדרכים, לא לדעת לגמרי איפה אנחנו ומה שם הכפר. להתבונן על הבתים ועל האנשים. הביגוד שלהם כל כך צבעוני, לרב רק הנשים בלבוש מסורתי שכולל חצאית, חגורת בד רקומה רחבה וחולצה שעליה מונחת עוד שכמיה או בד כלשהו. כל חלק בלבוש בדוגמאות שונות ושלל צבעים. החצאיות שונות מכפר לכפר, קשה בעיניים שלנו להצביע בדיוק על השוני, אולי בדוגמאות הבד או בצורת הליפוף שלו על המותניים.



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

, תגובות מקוראים עושות לנו טוב על הלב! כיתבו לנו בתגובות לפוסט, למייל או בדף הפייסבוק.