בתוך תוכנו פטר ואני חלמנו במשך שנים על שינוי.

ב-2005 כשנולדה הבת השנייה שלנו, נתקלנו לראשונה בבלוג של מישהו שבונה סירה בעצמו. הכתבה הזו פתחה בפנינו עולם שלם שלא הכרנו ומסיפור אחד לשני, התגלתה לנו קהילה גדולה של אנשים, מכל קצוות העולם, שחיים בסירות.

האנשים האלה קוראים לעצמם קרוזרים.

האפשרות של סירה כיחידה עצמאית שבעצם היא בית לכל דבר ושאפשר לנדוד איתה, תלויה ברוח ובשמש, הטריפה את הדמיון שלנו.

לאט לאט נרקם חלום שנדחף עמוק לתוך מגירה בתוך החיים הסוערים של התרחבות המשפחה, בנית בית ועבודה, אך התחושה שאולי אפשר גם אחרת, לנצל את מה שיש לעולם לתת ולצבור חוויות יוצאות דופן שהן שלנו כמשפחה, בעצם אף פעם לא עזבה.
כשנמאס לנו לדבר על זה בשקט, בינינו לבין  עצמנו, ידענו שהגיע הרגע להחליט –

האם ממשיכים לחלום ? או שננסה להגשים אותו?

ביולי 2015 יצאנו עם הרוטים Rothim  מישראל. קראנו לסירה כמו שאנחנו קוראים לעצמנו – הרוטים. נעמי היתה בת 12, עדי בת 10 וזואי בת 5.
עברו 3 שנים מאז אותו רגע של החלטה ו-10 שנים מאותו יום שנתקלנו באותה כתבה ראשונה.

ידענו שאנחנו רוצים לקחת את הזמן, לנסות לשבור את הרוטינה, שאנחנו רוצים להפליג רחוק ושאנחנו רוצים לעשות את זה יחד עם שלושת הבנות שלנו – נעמי, עדי וזואי.
מאז הפלגנו דרך הים התיכון, האיים הקנרים, האוקיאנוס האטלנטי, האיים הקריביים, קולומביה, פנמה ונראה מה עוד צופן לנו העתיד …

אנחנו עוצרים במקומות עד כמה שטוב לנו ומזג האוויר מרשה לנו, בטיול מהסוג הזה מתכננים בגדול, אך משאירים מקום להרבה שינויים. אוהבים לחיות פשוט, לטייל הרבה ברגל, בעלי חיים וצמחיה ונהנים לשבת עם קפה ושוקו ולדבר יחד כמשפחה.

בבלוג שלנו אנחנו מספרים על החוויות שלנו ומנסים לתאר את סגנון החיים שבחרנו. חלק מהסיפורים הם אישיים וחלקם נותנים טעימה מהעולם הזה של אותם קרוזרים שחיים ומפליגים בסירות.

אז תהנו מהקריאה ותזכרו… לא לשתות מי ים !

שלכם,
חגית.

נ.ב
תגובות מקוראים שלנו עושות לנו טוב על הלב! אל תהססו לכתוב לנו.

חזרה למעלה