יום שלישי, 30 בדצמבר 2014

בינתיים


תחושת הקלה. אין צורך יותר להסתיר ולא עוד לשמור סוד. עכשיו, אחרי שגם בעבודה שלי כבר נודע, אני מרגישה שניתן להתחיל לנשום. יש אנשים שעוברים את נקודות המפנה שלהם בחיים בשקט, עם עצמם ואינם זקוקים לשיתוף של אנשים. אחרים, בדיוק הפוך, צריכים לחלוק עם הסביבה ואז יותר קל להתמודד וגם לעכל את הדברים.
עכשיו, כשהגיע הזמן שההחלטה היא שלימה, הביצוע ממש קורה ושעון הזמן הולך ומתקצר, אנו מרגישים חזקים מתמיד להמשיך הלאה ומצפים שחצי השנה הקובה תעבור כהרף עין.

בינתיים אנחנו אצל ההורים שלי, זמן "התאפסות", מסיעים את הבנות לגן ולביה"ס, פטר בעיקר עסוק בהסעות להביא ולהחזיר את מי שצריך ולהוציא את הבנות לטייל בפרדסים.
אנו נותנים לחודשיים הקרובים לחלוף, לחשבון הבנק להתאפס אחרי כל ההוצאות הגדולות, כדי שנוכל להתארגן לקראת רכישת הציוד שאותו אנו חייבים לפני שנצא לדרך.
בשבת האחרונה יצאנו לכמה שעות לים, התברר שישנו עניין שלא לקחנו בחשבון עד עכשיו...זה מאוד מרדים! באמת שכן... הנדנוד והתנועה של הרוטים, צליל פיכפוך הגלים, השלווה והשקט הזה רחוק מהחוף, כל אלה עושים מהר מאוד חשק לישון.
זואי נרדמה אחרי 10 דקות בערך, נעמי ועדי פרשו להם למיטות איך שהוא תוך כדי, ורק אנחנו נותרנו מפהקים על הסיפון.
אני מקווה שלא נבלה את כל הטיול הגדול הזה בפיהוקים ושינה...

היום יום ההולדת של פטר, הגברבר גדל לו בשנה וחוגג יומולדת 46 !
מזל-טוב, שתמיד יהיה לך כח לתקן את מה שדרוש תיקון ושכל חלומותייך יתגשמו. :-)




יום שבת, 27 בדצמבר 2014

היה שלום קיבוץ זיקים

לקח קצת זמן שדברים נרגעו והתפנו לי מחשבות לכתיבה. השבוע שחלף היה עמוס פיזית באריזות ופריקות, עמוס רגשית מפרידה מאנשים שאנו אוהבים, חברים ומכרים שמצאו לנכון לבוא ולאמר דברים שחיממו לנו את הלב, עמוס בהבנה שאנו עוזבים את זיקים הקיבוץ אליו אנו כ"כ שייכים ויוצאים לחיפוש אחרי בית חדש.
כעת אנו בבית הורי באשקלון, מצטופפים יחדיו כולל גומי.

סוף השבוע הקודם ערכנו מכירת חצר בביתנו עם חפצים קטנים שנותרו, את רב הריהוט והדברים הגדולים מכרנו עוד קודם דרך האינטרנט, פייסבוק ומפה לפה. הדפסנו פליירים וחילקנו בזיקים ובישובים הקרובים, סידרנו את הבית בצורה מזמינה, תלינו שילוט ומדבקות עם מחירים על כל פריט והיתה הרגשה שנכנסים לגלריה.



ביקרו אצלנו הרבה אנשים, כאלה שאנו מכירים ואחרים זרים שבאו עם הפירסום, חובבים מושבעים של קניות יד שניה וכאלה שקפצו לראות כי הם כבר בסביבה, רבים סיפרו על החלומות שלהם שהיו או שישנם, אך מרגשים במיוחד היו החברים שבאו סתם כך, ללא כוונה לקנות או להציץ, רק בכדי לאמר מילה טובה, להיפרד ולהגיד שלום.

בשבת בערב חגגנו בקיבוץ את חג החנוכה, הוזמנו לבמה לספר ולהגיד שלום. אתם יכולים לתאר לכם שאחרי סוף שבוע שכזה כל מה שהיה לי לאמר וכל הדברים שנרשמו מראש, נחנקו בדמעות.
למזלנו עדי היתה שם להציל את כבוד המשפחה והקריאה את הדברים בחינניות האופיינית לה.

ואחרי כל זה, קמנו למחרת לאריזות אחרונות, תרומות וחלוקה של מה שנותר ובסוף היום השלישי הבית עמד ריק על קירותיו.
עזיבת הבית הממשית היתה בהורדת שעון הקוקיה מהקיר. זה שעון קוקיה עשוי עץ שקיבלנו מתנה מההורים של פטר, ובשבילנו הוא תמצית של הבית.
אז אם למישהו יש ספק - אז כן, הוא בא איתנו ליאכטה ואיך שלא יהיה מקום בשבילו עוד ימצא.




היאכטה הלכה והתמלאה בארגזים ושקיות עד אפס מקום, כרגע היא נראית כמו מחסן ולא כמו בית. בשבועות הקרובים נצטרך להכיר את כל מקומות האחסון בה, לחלק את הדברים ולהפוך אותה למה שאנחנו רוצים ומתכננים, זה יקח קצת זמן, אנו מאריכים שכחודשיים. לצאת איתה לים לא הזדמן לנו, זה בטח נשמע מוזר... אבל באמת שלא היה זמן ופנאי.





ויחד עם זאת ולמרות כל השינויים ודווקא בשל כך ...
מצאתי לעצמי כמה רגעים של שלווה. 





יום שני, 1 בדצמבר 2014

אז היא אמיתית אחרי הכל

מסתיים לו יום עמוס התרגשויות. פטר הגיע היום עם הרוטים אחרי 12 יום של הפלגה מקרואטיה לישראל, אלה היו ימי המתנה ארוכים מאוד...
הוצאתי את נעמי ועדי מביה"ס ואת זואי מהגן ונסענו למרינה באשקלון לפגוש אותם. הנסיעה ברכב היתה כמו להיות בסיר לחץ, כולנו געשנו והרעשנו עד שסוף סוף הגענו למרינה. אחרי הנישוקים והחיבוקים ניגשנו להביט עליה:


לא יאמן כמה שיחות, פנטזיות, חלומות, תקוות התנקזו לרגע אחד נהדר




אחרי שנפרדנו מדודו, יבגני וולדי שליוו את פטר במסע הזה, חקרנו את כל התאים והארונות, פתחנו וסגרנו דלתות, עברנו קדימה ואחורה ואחורה וקדימה, ישבנו פה וישבנו שם, הבנות התפעלו מכל פינה חדשה שמצאו וכך יצא שעברנו כולנו ממקום למקום לפי קריאות ה"אמא , בואי תראי מה מצאתי" או "אוצו, בוא תראה מה יש פה".
בסופו של עניין עייפנו ונהינו רעבים, אז החלטנו לצאת לסיבוב היכרות קצרצר ולאכול מהגבינות היווניות המעולות שפטר הביא איתו. המזג אויר היה נהדר והאוירה היתה מושלמת עד כדי כך שכל אחת מהבנות פרשה לתנומה בחדר אחר והתעוררו אחרי שעגנו מחדש במרינה.





בבית ההתרגשות המשיכה. הבית השתנה מאז שפטר נסע, הרבה מהריהוט חסר והארגזים נערמים.
ואז...עשינו לנו מסיבונת עם עוגה, שוקולדים וממתקים שכולם טרפו.


שחיינו והגיענו לזמן הזה !