יום שישי, 29 באוגוסט 2014

ALS Ice Bucket Challenge

יום שבת, 23 באוגוסט 2014

לוח משימות


כמה זמן חיכיתי להעמיד את הלוח הזה ...אני עומדת מולו ומתמוגגת מהרגע אליו הגענו!
לוח משימות כדי להזכיר לנו במה לטפל. כך אנו מוודאים שאנו מתקדמים בהכנות, מוחקים שורה ועוד שורה עד שיסתיימו המשימות.
הימים עמוסים בטלפונים, פגישות ותיכנונים. פטר לא עובד בתקופה הזו, מה שמפנה לו זמן להתמקצע דרך הרשת בכל הקשור לציוד שנצטרך, להשוות בין היצרנים וחוות דעת של משתמשים והוא עושה עבודת חקר מדהימה.

אני מקווה שהשבוע נשלם את יתרת המשכנתא לבנק מה שיאפשר לנו לסמן וי ענק על הלוח. אחד החוקים הברורים שהחלטנו לעצמנו הוא שלא יוצאים להרפתקאה הזו עם חובות ועלינו לסגור את כל ההלוואות לפני תחילת הטיול.
יתכן וגם נחתום השבוע על הסכם לרכישת דירה קטנה אותה נשכיר בזמן שנטייל. התמהמהנו קצת יותר מהמתוכנן עם העניין הזה בגלל כל התקופה האחרונה והמצב בטחוני שעדין לא חזר לשיגרה וחייבים לסיים את הטיפול.

נפגשנו עם מספר ברוקרים בכדי שיעזרו לנו בתהליך של רכישת היאכטה, אך הגענו למסקנה שכנראה נצטרך לעשות זאת לבד כי אנחנו יודעים בדיוק איזה דגם, שנה ואפילו באיזה אזור, כך שאנחנו לא רואים תועלת גדולה בלקיחת ברוקר מהארץ שילווה אותנו. נראה שהשימוש בברוקר מתאים יותר לאנשים שלא סגורים על דגם ספציפי.
מכיוון שכעת שיא העונה, זה לא הזמן לקנות כי כל היאכטות בהפלגה . נתחיל את התהליך באמצע ספטמבר, בשאיפה שיסתיים עד נובמבר. על פניו נראה שהתהליך מהיר יותר מרכישת בית ואין את "זמן הפינוי" שמאריך את הסיפור.

את הבית שלנו אנו אמורים לפנות בדצמבר, ולפני כן למכור את כל התכולה, כך שכבר התחלנו לערוך רשימות, מה להשאיר, מה לקחת, מה ימסר ומה צריך למכור. חפצים שלא היינו צריכים וסתם נשכחו באחסון, מצאו את דרכם מחוץ לביתנו ואנחנו מתכננים "גראז' סייל" לפני שנפנה את הבית.
זו הרגשה מאוד משחררת לדעת שאנחנו עומדים לחיות באופן מנימאליסטי, שאין טעם לאגור ולאסוף.
כשמחליטים על צורת חיים כזו, פתאום נשפך אור על כ"כ הרבה דברים שנאספו סביבנו ואינם הכרחיים, על חפצים שישנם ובכלל לא זכרנו שקיימים או שפשוט לא היתה לנו סיבה מספיק טובה להיפטר מהם.

נו...טוב.. אז עכשיו יש סיבה כזו...

יום שבת, 16 באוגוסט 2014

חודש צוק איתן


את צליל המזלטים ממשיכים עוד לשמוע. מתעוררים ונרדמים איתם כמו שיר ערש טוב, באופן מפתיע יש בצליל הזה משהו מרגיע.

כשגל (שכנתי האהובה) ואני החלפנו מחשבות אתמול בערב, שמנו לב כמה בקלות אנו נותנים לעצמנו להתמוסס לתוך השיגרה. איזה כייף כשכולם יושבים בניחותא ויש זמן לפיטפוטים, מדי פעם נעמדתי וסרקתי איפה כל אחת מהבנות רק למקרה ו... וכשזואי נמצאה בצד השני של הרחבה עסוקה בענייניה עם תהל, עוד חשבתי לרגע להגיד לה להישאר קרוב.

את החודש המוזר הזה עברנו מחוץ לבית, בדומה לישובי עוטפי עזה גם זיקים התרוקנה ממשפחות עם ילדים. כל משפחה מצאה לעצמה קרובים שיארחו אותה או ישובים ומשפחות שפתחו את זרועותיהם, בתיהם וליבם בחיבוק גדול שאופיני לישראלים בעת מצוקה. יש כאלה שזה לא הספיק להם, כמו קיבוץ יגור שאירגנו עבורנו אתמול ארוחת ערב ופעילויות מהנות ברוחב לב.

למזלנו יש לנו את חוה ויגאל! התארחנו אצלם כשבועיים עד שטסנו לסלובקיה. השבועיים האלה היו נהדרים ולא מובנים מאליהם. כמעט ולא יצאנו מהבית פרט לנסיעות שלי לעבודה ונסיעות של פטר להתאווררות וביקורים בבית.
בין אזעקה אחת לשניה, מטבחה של חוה נערך לשלוש ארוחות יומיות, פינת משחקים ומקום לגומי הכלבה. לכולנו היה כייף להיות ביחד כשמתוח כ"כ, הילדים חגגו ונהנו בכל יום עד שנרדמו בשעות הלילה הקטנות פרושים על מזרונים בממ"ד.
לאחר כמה ימים שאלה אותי זואי מתי כבר נחזור הביתה לזיקים, הסברתי לה שיש הרבה "צבע אדום" בזיקים ואנחנו עדין לא חוזרים. התשובה שלה טילטלה אותי: "אמא, אז כשיהיו פחות טילים נחזור, בסדר?!". ילדה בת ארבע וחצי עם מציאות בלתי נתפשת.

לאחר שבועיים טסנו לטיול שתוכנן מראש להורים של פטר.
סלובקיה מדהימה ! ארץ שופעת מים, נופים הרריים, יערות וירק. התארחנו אצל ההורים של פטר והיה נעים מאוד, אם לא אכלנו די אצל חוה אז גם ויירקה לא חסה עלינו ונראה שהכינה את עצמה עם תפריט יומי לכל אחד מימות הטיול כולל שוקולדים שנדחפו לנו לתיקים לפני יציאה מחוץ לבית.




המפגש בין הבנות להורים היה מוצלח, בתוך שבועיים נעמי ועדי החלו לנסות לדבר באנגלית והרגישו ממש בבית. זואי כמובן כיכבה בתפקיד הנסיכה ונהנתה מעושר החפצים שיש בבית ובעיקר מהפרפרים הזוהרים שבמרפסת.
אני מקווה שנעמי ועדי אכן יכינו את המצגת המובטחת כדי שכולכם תוכלו להנות גם כן.