יום רביעי, 28 בדצמבר 2016

כשהיצירתיות פורצת החוצה


IMG_20160903_193805

נכון שכל אמא פולניה מהללת את ילדיה, אבל אני כידוע רחוקה מלהיות פולניה ובכל זאת קשה לי שלא לספר על נעמי כדוגמא מצוינת למישהו שיודע לנצל את הזמן בצורה מירבית. הילדה הזו לא נחה לרגע מהרגע שמתעוררת ועד שנופלת עליה השינה. תמיד עסוקה, תמיד בכמה פרויקטים במקביל ועוד אחד שהיא חושבת שצריכה לנסות. בזכותה מסביב תמיד חוטים, חתיכות קוקוס לחריטה, פיסות בד שתיכננה מהם משהו, גיטרה, כמה דפים לציור ורשימה של סרטונים “עשה זאת בעצמך”  שהיא חייבת לבדוק.

אני לא יכולה לאמר שהיא היתה יצירתית מדי כשחיינו בבית, אבל מהרגע שנתקפה בחיידק באמת קשה לה לעצור.

14575398667110IMG_5586IMG_5913

נעמי עושה לי לחשוב על סיפור מקסים שנקרא “המעיל המופלא של יוסף” מאת סימס טבק. מכירים?
מסופר בו על יוסף שהיה לו מעיל משבצות ארוך שהתבלה עם השנים וכל פעם מצא מה לעשות עם מה שנשאר, מהמעיל מעילון, מהמעילון אפודה, מהאפודה צעיף, מהצעיף עניבה, מהעניבה מטפחת ומהמטפחת כפתור וכך הלאה… כי תמיד אפשר לעשות משהו ממשהו…
אז כזו היא- שחושבת אם כדאי לזרוק משהו או שכדאי לפרק אותו ולעשות ממנו משהו חדש.

IMG_5915IMG_20160608_155419IMG-20160731-WA0003

כשיצאנו לטיול הזה מאוד קיוויתי שכל אחד מאיתנו ימצא לעצמו התעסקות, שלא אשמע את המשפט ”אמא, משעמם לי”, שכל אחד ילמד להכיר את עצמו, את תחומי העניין שלו, מה מושך אותו לעשות כשיש לו זמן עם עצמו.

זה תהליך ולוקח זמן וכמובן שצריך גם את ההזדמנות. כשהיום אחת הבנות ניגשת אלי ואומרת שמשעמם לה אז אני אומרת לה שלהשתעמם זה לאו דווקא דבר רע, יוצאים משעמום דברים לא רעים בכלל....
החיים בסירה מאפשרים את זה כי הכל זז קצת בהילוך איטי, לא כזה פאתטי שכל היום שוכבים בצל ומעבירים את המרגריטה מיד ימין ליד שמאל, אבל כן הילוך שמאפשר לך להתמודד עם זה שאתה צריך להעסיק את עצמך, ופשוט כייף לראות ילדה שהשתנתה כל-כך. כייף לראות את החיפוש שלה אחרי הדברים שמעניינים אותה ואיך היא מתאמצת להתפתח שם.

 IMG-20160505-WA0033IMG-20160711-WA0007
IMG-20160713-WA0004

יום שבת, 24 בדצמבר 2016

ממה קרוזרים מתפרנסים


שאלה שכולם תוהים לגביה – איך עושים את זה כלכלית? הרבה חולמים ומתכננים רחוק ולא יודעים איך להשלים את הפאזל מהבחינה הפיננסית.
אני זוכרת את עצמי מחפשת מספרים, מישהו שיגיד ת’כלס כמה ג’ובות צריך ואף אחד לא נוקב בסכום. עכשיו אני מבינה למה. הסיבה היא פשוטה – אפשר לחיות את הסגנון הזה ברמות מחיה שונות בקיצוניות.
תקחו שתי סירות מאותו סוג ושימו על כל אחת מהם איש, התקציב החודשי שלהם יהיה שונה, הם יפליגו במקומות שונים ויבחרו אחרת איזה ציוד לקנות ומה לעשות לבד, האם לאכול במסעדה , איפה לקנות מצרכים, באיזו תחבורה ישתמשו ואיך יבלו את הזמן הפנוי. כל הדברים האלו משפיעים על התקציב החודשי.

אני יודעת שזה קצת מעצבן לשמוע אבל גם כאן לא תקבלו תשובה במספרים, תנסו את המשפט הבא:
אנשים שונים בעלי סירות שונות בוחרים באפשרויות שונות, זקוקים ומוותרים על דברים שונים.

IMG_8485

בדרך שעשינו עד כה ראינו הרבה סירות עם כל מיניי שייטים, אין קו אחד שאפשר לאמר “זה טיפוס של קרוזר” או “זה בטח יאכטונר” (אולי יוצא מהכלל זה ההרגל של אלה שחיים על סירה לשכוח לקחת נעליים כשיורדים ליבשה).
מהשוני הזה גם נובעים צרכים והרגלים שונים שמשפיעים על התקציב החודשי. הרבה מהמשפחות שפגשנו עד כה יצאו לטיול של שנה, וכשראו כי טוב האריכו בשנה נוספת ונוספת. כל אחד מימן את הטיול באופן אחר, הסיפור האחרון ששמעתי הוא ממשפחה שהבית שלהם נהרס בהוריקן ואז החליטו לעבור זמנית לגור בסירה שלהם והזמני הפך לארבע שנים.
נכון להגיד שיש פחות סירות של משפחות, עוד פחות של זוגות צעירים מתחת לגילאי ה-35 ללא ילדים וסירות רבות של זוגות אחרי גילאי ה-60 שמצאו דרך לחיות את הפנסיה. וכל זה קשור ומשפיע על התקציב החודשי.

IMG_0357

לאלה שאין להם פנסיה הזורמת לחשבון בכל חודש, יש ממון שהקציבו לטובת הטיול ותחמו אותו לתקופת זמן מוגבלת או הכנסה חודשית כלשהי. יש כמונו השומרים על נכס במדינה ממנה באו וחיים מכסף השכירות אך לא לכולם ואפילו לא לרב יש נכס בצד. פגשנו כאלה שנוסעים לעבוד לכמה חודשים וחוזרים, אחרים שמגבילים את עצמם לשייט באזורים בהם יכולים לעבוד או עושים עבודות בסירות אחרות כגון תפירה, עבודות חשמל, עץ או מתכת, עובדים מרחוק דרך האינטרנט, מנקים תחתית של סירות, מוצאים עבודות מזדמנות, מדריכים בחוגים או בתחומי עניין אחרים, עובדים על סירות תיירים, מדריכים לספורט מים ומוכשרים אחרים מנגנים ושרים תמורת תשלום.

כל אחד יכול למצוא משהו שטוב בו ויכול לחלוק את הידע שלו וזה מה שיפה בסגנון החיים הזה ובקהילה של אנשים שמוכנים לקבל את השוני ונהנים לפגוש בו.

"Oto Glida"

יום שני, 19 בדצמבר 2016

בית הספר של גברת סם



IMG_20161027_071606

בחודש אוקטובר, חודשיים אחרי שהגענו לגרנדה, החלטנו לרשום את זואי לבית הספר של גברת סם, מה שנקרא באנגלית “Ms.Sam school” .

לגרנדה מגיעות הרבה סירות בין יוני לנובמבר שזו תקופת ההוריקנים. כמות הילדים המסחררת שהיתה סביבנו בתקופה הזו גרמה לזואי להרגיש מאוד לא טוב עם זה שהיא לא יודעת לדבר אנגלית, היא היתה עצובה וכל הזמן התלוננה שכולם מדברים כל כך מהר שהיא לא מצליחה להבין.

IMG_0655IMG_0618IMG_0625IMG_0651

שמענו על בית הספר מסירות של חברים שעוגות לידנו, Swede Dreams  ו- Matilda. סם לימדה בבית ספר מקומי והחליטה לפתוח בית ספר פרטי בביתה. טוב… זה לא בית ספר כמו שאתם מתארים כזה… עם מבני אבן בצבע בז’, עשרות כיתות וסורגים על החלונות… זה יותר שילוב של גן ילדים ובית ספר לגיל הצעיר, מספר הילדים מצומצם ואווירה מאוד מזמינה.
בחצר עצי פרי, טרמפולינה, גן שעשועים וארנבות, והנוף מסביב עוצר נשימה.

IMG_0660IMG_0613IMG_0599IMG_0601IMG_0605IMG_0608IMG_0611

חודשיים אחרי, אי אפשר לעצור את זואי מלהשחיל אנגלית בכל משפט, היא מפתחת שיחות עם ילדים ומבוגרים, שמחה ומאושרת כל בוקר ללכת לבית הספר ומפתיעה אותנו מחדש איך רכשה לעצמה שפה שניה בכזו מהירות.

כשהתחילה לחזור הביתה עם מילים, משפטים ושיקים באנגלית, דאגנו לעמוד על דבר אחד שיהיה ברור והוא שהיא משאירה אותי “אמא” ולא “MOM”.

יום שבת, 10 בדצמבר 2016

הרומן שלנו עם JET BLUE

לכל מי ששואל במה ידינו עסוקות לאחרונה, אז בימים האחרונים אנחנו נלחמים מול חברת התעופה ג'ט בלו JET BLUE עבור אישור מטעה שנתנו לנו לכרטיס טיסה ושבסופו של דבר בעקבותיו לא הצלחנו להגיע לביקור בארץ.

חיכינו לאפשרות לבקר בארץ הרבה זמן והחלטנו שכעת זה הזמן הנכון. ההורים עזרו המון ורכשנו לי ולבנות 4 כרטיסי טיסה הלוך חזור מגרנדה לישראל.
הרכישה בוצעה מול סוכנות באינטרנט ONE TRAVEL כשחברת התעופה JET BLUE היתה צריכה להטיס אותנו בין גרנדה לניו-יורק וחברת EL AL בין ניו-יורק לישראל.
בגלל שלזואי שלנו בת ה-6 אין ויזה מאושרת לארה"ב, פנינו לחברת התעופה JET BLUE כדי לוודא שהכל בסדר וקיבלנו תשובה קצרה ומדוייקת שאין כל צורך בויזה, רק דרכון.



תארו לכם את השבועות לפני הטיסה, כשכולנו פשפשנו בארון אחרי בגדי חורף שמזמן שכחנו שקיימים, הוצאנו תיקים, הכנו מתנות לכל האהובים שלנו, חשבנו איך למלא את התיקים בכל מה שהגעגועים הארוכים יכולים להביא. הבנות שקדו ימים בלהשחיל, לגלף, לצבוע ולהתאים לכל אחד את המתנה המושלמת.
תארו לכם את יום הטיסה, כשכל אחת בחרה מה ללבוש ואיזה תכשיט לענוד ואת זה שכל כמה דקות מישהי מהן קופצת "יש! אנחנו טסות לישראל" ו"שיוהו, אני לא מאמינה שנהיה במטוס!" 

בכל זאת... מדובר במשפחה שחייה בסירה  :-)

עכשיו תתארו אותנו עומדים מול הדלפק בשדה תעופה ומבינים לאט לאט שבגלל טעות שלהם, שהם מסכימים לה לחלוטין, כלומר הם לא מתכחשים שטעו, אנחנו לא יכולים לעלות למטוס, ואותנו נותנים להם פתרונות כאלה ואחרים והם פשוט לא מוצאים לנכון להיות יצירתיים. 
מרגיז!

ביומיים שאחרי היתי בטוחה שימצאו חלופה והנה עוד רגע נעלה למטוס אחר.
ביום השלישי כבר פרקתי את התיקים.




יום שבת, 19 בנובמבר 2016

מסיבת התה של הכובען המטורף

הרבה דברים קורים בזמן שחולף מפוסט לפוסט, הייתי רוצה להיות מאלה שנושמים וכותבים באותו הקצב אבל לפעמים אני מתמכרת ליומיום ושוכחת לעצור ולרכז את המחשבות על מה שאנחנו חווים בינתיים.


אז בין כל הפעילויות השוטפות (אין זמן לנשום כשחיים בסירה) למדתי לאחרונה משהו מעניין, שחג ה- HALLOWEEN הוא בעצם חג עתיק, אולי כמו חגי המוות של השבטים הקדומים ומתעסק בהתמודדות שלנו עם הפחד הטבעי מהמוות ואולי בגלל זה התחפושות המחרידות, וחג ההודיה THANKSGIVING הופיע אחרי שהמתיישבים הראשונים באמריקה הצליחו להקים מושבה משלהם, בזכות האינדיאנים שנתנו להם זרעים לשתול ולימדו אותם לדוג ובכך הצילו אותם ממוות מרעב.
אז הם קבעו יום שבהם הם אומרים תודה למזל הטוב וחוגגים את השפע שהצליחו לגדל.

יפה לא?! 




לנו יצא להשתתף בחג ה- HALLOWEEN בפעם הראשונה. החג הזה כלל שבוע מתיש של פעילויות לילדים והתחיל בבר במפרץ הסמוךSECRET HARBOR  שהזמין את הילדים למסיבת תחפושות. כולם זכו באיפור פנים צבעוני בנוסף לשקית ממתקים, משחקים בקצף, רכיבה על סוס וקפיצות במתנפח.

לאחר כמה ימים התקבצנו כולנו על הרציף בתחפושות היפות והמחרידות ביותר, ככל שיותר מזעזע כך ייטב. כל ילד התאבזר בשקית והצטרף לאחת מסירות הדינגי שיצאו לתור אחרי סירות במפרץ עליהם בלון כתום.
למי שלא הבין... בלון כתום אומר שבסירה הזו מחכים עם ממתקים לילדים במנהג  "ממתק או תעלול" TRICK OR TREAT , כל ילד חזר עם שקית גדושה בסוכרים וחיוך רחב במיטב המסורת.




אך גדולת הכותרת היתה בזכות התארגנות של ילדי הקרוזרים עצמם, והם הפתיעו בגדול!

לילי מהסירה DOLPHINUS כתבה מחזה בשם "מסיבת התה של הכובען המטורף", הילדים נכנסו לעניין לגמרי ולקחו ברצינות את החזרות והתפקידים שהוטלו עליהם. ילדים מגילאי 6 עד 13 ממדינות שונות, ששפת האם שלהם אנגלית, עברית, ספרדית, צרפתית, שוודית, או גרמנית מעלים הצגה באנגלית.
לנו, ההורים נשאר רק לעזור בהכנת התפאורה והתחפושות.


זואי השתתפה כפילון שמשתתף במסיבת התה של הכובען, עולה לבמה ואומר כמה נעים לו להיות כאן.

עדי הציגה את העכברה, חברה של הכובען, שתמיד יש לה מה להגיד... את הקטע הזה לא היה קשה לה לשחק... כל משפט שמישהו אמר לווה בהערה שלה וברצון להעפיל על כולם במשפטי מחץ נועזים.

נעמי שיחקה את מלכת הלב המרשעת... גם בינה לבין הדמות אפשר היה למצוא דמיון מסויים... וכמה שחששה שיתבלבלו לה המשפטים ושתשכח את השורות, עלתה על הבמה וזכתה לתשואות.



אז אתם בטח מבינים עכשיו למה אין זמן לנשום ולשמור על קצב הפוסטים.
קשים החיים בקריביים! מי שיאמר לכם אחרת, משקר.