יום שלישי, 18 בנובמבר 2014

שבועיים - שלושה

הזמנים נמדדים בשבועיים-שלושה. ככל שהכל מתקרב, בכל פעם אני מוצאת את עצמי אומרת "יש לנו עוד שבועיים-שלושה עד ש...".
פטר בקרואטיה כבר שבוע מסדר את הניירת ומכין את הסירה להפלגה, אני כל כך גאה בו על הבטחון העצמי והמחקר המעמיק שביצע, הוא לא מתעצל לרגע, מנצל את הזמן עד תומו בחיפוש אחר ציוד מתאים, יבואנים ואנשי מקצוע, שכר ציוד ושייף וצבע את התחתית של הסירה, החליף ידיות ברגים וכל מיני כאלה, דאג לחלקי חילוף...
אני חושבת איך כל ההרפתקאה הזו היתה שונה ללא התכונות האלו שבו, מעבר לכך שחסכו לנו לא מעט כסף, גם כך אנו בעצם מוצאים ולא מתפשרים על הדברים החשובים שהחלטנו שאותם אנו חייבים.





עד היום היאכטה (שעכשיו אפשר לקרוא לה "רוטים" באופן רשמי) היתה במספנה, מה שאפשר לו לבצע את הצביעה בנוחות. למזלנו הגשם פסק אחרי היומיים הראשונים והעבודה היתה נוחה.
כשקיבלתי את התמונות הבאות הבנתי שזהו... הוא מרגיש נוח, הרכב חונה מתחת לרוטים, הכביסה נתלית על הסיפון, והוא כבר נוסע ברחבי ספליט ללא GPS...
זמן לעזוב...



היום הצטרף הצוות, דודו הסקיפר טרח והביא איתו את הטלפון הלוויני שהוזמן מ"עולם קטן" שעשו מאמצים כבירים עד אתמול בלילה להביא עד אלינו את המכשיר הספציפי שביקשנו,  וגם את המפרש ג'ניקר החדש שהוזמן מ- NORTH SAILS מהם זכינו לשירות נהדר למרות שלוח הזמנים היה לחוץ וכמעט בלתי אפשרי.
פטר כמובן נערך בהתאם לכך ש-4 גברברים ישכנו יחדיו ליותר משבוע וביקר בסופרמרקט הקרוב.






אני כל-כך מתרגשת ורוצה כבר שההפלגה לישראל תעבור והרוטים תהיה ממשית פה ועכשיו. היום נעמי צפתה איתי בסרטונים שפטר שלח ואמרה "אמא, את קולטת שזו היאכטה שלנו ? יש לנו יאכטה!"
אז כן... יש לנו יאכטה (!!!)

אז מה איתנו בינתיים? אנחנו מסתדרות מעולה (סליחה פטר), נעמי ועדי עוזרות מאוד עם זואי כשאני בעבודה, ברב הזמן אחרי שהן ישנות אני מפרסמת פריטים למכירה ומנסה לרוקן את הבית עד כמה שניתן.
אנשים שואלים על הפן הרגשי ומשערים שקשה למכור חפצים. אני חייבת לנצל את הבמה (למידה ומישהו חוץ ממני קורא את הבלוג הזה) ולהסביר שזה הכל עניין של מוכנות ולא קשה לי בכלל למכור חפצים, צריך לזכור שזה סה"כ חפצים ותמיד ניתן לקנות חדשים אם רוצים. את זכרונות הילדות ודברים שליוו תקופות משמעותיות בחיינו אנחנו שומרים ב-4 ארגזים. לא צריך יותר מזה... וזה באמת מסתכם בכמה פריטים בודדים ולא בתכולה של בית שלם.

ביום שישי האחרון היתה פעילות בגן של זואי בנושא "הגינה". זואי החליטה שאנחנו משפצות את הדחליל, אז הבאנו בגדים מהבית, ציירנו פנים, הלבשנו והרכבנו. וכיאה למשפחה מרובת בנות החלטנו על מהפיכה בתחום הדחלילים- ושאנו נעשה דחלילה ולא דחליל.
ומכיוון שבימים אלה כל עולמינו סובב סביב הים, זואי החליטה שזו תהיה מלכת הפיראטים.
אז הנה לכם - דחלילת מלכת הפיראטים בכבודה ובעצמה:



אני לא יכולה כבר לחכות שיעברו ה"עוד שבועיים-שלושה" והדברים יהיו אחרת...

יום ראשון, 9 בנובמבר 2014

חודש תשיעי


כמו בחודש תשיעי,  זו בדיוק ההרגשה!!! שתכף זה קורה, עוד רגע ו...יוצא. ישנה ציפיה שכבר יקרה מה שצריך לקרות ודי.
כל יום יש עניין חדש, עוד משהו לטפל בו, בירור על ציוד, התכתבות עם ספקים מחו"ל, מכתב מרישום הסירה או מהברוקר, טיפול מול הבנק, אישורים ממס הכנסה... באמת שלא חסר ...
לפעמים גם מגיע מכתב רשום בדואר ואז רצים מהר מהר לקבל עוד משלוח, השבוע הגיע הספר האחרון מתוך החמישה שהוזמנו:


היומיים האחרונים היו אפקטיביים במיוחד. קיבלנו אישור ואת הניירת הדרושה להעברת הבעלות, התיקונים שביקשנו לבצע ביאכטה בוצעו ובעצם נותר כעת להעביר את יתרת התשלום ולטוס ולהביא אותה לארץ.
פטר יטוס בעוד 3 ימים לקרואטיה וישהה שם שבוע עד שהסקיפר ששכרנו יצטרף אליו ויחד יפליגו איתה לישראל. בשבוע שפטר יהיה שם יסיים את הטיפול בניירת והרישום של הסירה וינסה לברר ואולי גם לרכוש חלק מהציוד שאנחנו צריכים וכך נוכל לחסוך עלויות מלבצע את העבודות והקניות בישראל.
ההפלגה אמורה להיערך כ-8 עד 10 ימים , וזה הרבה זמן להיות בציפייה כשאת בחודש 9 ...

בינתיים ... נעמי הכינה במו ידיה את דגל סלובקיה שיטוס עם פטר ויתנופף לו בדרך אלינו.


אני מבלה באריזות ובמיונים, מחלקת מה ילקח איתנו בפינה אחת, מה ימכר בפינה שניה ומה יאוחסן בפינה שלישית.
עדי דואגת לבדוק כל ארגז שנאסף ולא נסגר הרמטית ולפעמים מוצאת לה "מציאות", כמו קישוטי חג מולד שנעצרו אצלה במקום להגיע אל מחוץ לבית לפח הזבל והיא יצרה איתם בית בובות מרהיב.


בין לבין מגיעים או מתקשרים מדי פעם אנשים לבדוק חפצים שאנחנו מציעים למכירה. היום היתה היענות גדולה במיוחד בעקבות קובץ שפרסמנו עם כל מה שאנחנו מעוניינים למכור.
כל העיסוקם וההמולה לא עצרו את זואי מלגבות תשומת לב מנעמי ויחד הכינו לה חולצה צבעונית ומדהימה. אז הנה היא מדגמנת ליד העץ בחצר:


אז יאללה, שיגמר כבר התשיעי ונוכל לאמר "בשעה טובה" ו"ושחיינו והגיענו לזמן הזה"
ונוכל לנשום לרווחה.

יום ראשון, 2 בנובמבר 2014

בעזרת כסא לבן ישן

במסדרון ביתנו עמד במעבר כסא עץ לבן (גם הוא נמכר בימים האחרונים...)
כל מי שעובר מחדר לחדר, בדרך לשירותים, למקלחת, לחדר העבודה - חייב לעבור דרך הכסא הזה.
כסא בר גבוה,עשוי עץ, שצבעו דהה והשתפשף עם השנים.


 קנינו שניים כאלה כשגרנו כרווקים בקיבוץ כרמיה ואז "איקאה" פתחו סניף בישראל. הכסא הזה עבר איתנו את כל הבתים בהם התגוררנו ותמיד נמצא לו מקום כזה או אחר.
אז ככה יצא שבמסדרון הבית עמד לו הכסא הזה שהונחה עליו הכביסה שמחכה להיכנס נקייה לארון, משחק שנשכח, גומיות שיער, תיק של ביה"ס, ג'קט שנתלה בסוף יום... אך תמיד מתחת לכל, על מושב העץ, היה מונח פרוספקט של Lagoon, החברה שמייצרת את היאכטה שחלמנו וחשבנו ורצינו להאמין שאולי איכשהו יצא שנצליח מתישהו אם יצליח לנו. אז עוד דיברנו בינינו לבין עצמנו ולא העזנו לאמר בקול רם.



אני מאמינה בזה. אם אתה נכסף למשהו אז שים אותו לפנייך. תביט עליו בהזדמנויות שונות ותהליך "ההתבשלות" שלך ברעיון ההשגה ימצא לו דרך. אולי צריך לחכות שיגיע זמן מתאים, אבל בינתיים תסתכל עליו מדי פעם, תזיז את האבק שמצטבר, תשמור שלא יירטב או יקרע, תעיין בו מדי פעם ותיתן לו להפוך לחלק מהבית, ובמילים אחרות - אל תיתן לחלום שלך להישכח.

יום שבת, 1 בנובמבר 2014

נעמי נפרדת מהמיטה


הערב נעמי נאלצה להיפרד מהמיטה שלה, צעד חשוב לכל הדעות! בהתרגשות גדולה ניגשה יחד עם פטר עמוסי מברגים לטובת המשימה, לאחר זמן קצר כבר הועברה המיטה חלק אחר חלק מעבר לגדר לחברינו האהוב יואב (שניקה את החדר לקראת בואה של המיטה !!!)



השינוי הזה גרם לי להיכנס לחדר של הבנות ולעשות סדר בבלאגן ששרר שם וכך יצא שאמנם מיטה אחת הלכה אבל הבנות זכו בחדר נקי, מאורגן מחדש, עם קצת רהיטים שזזו ימינה ושמאלה והתקבלה אותה גברת בשינוי הדרת.
ואם פטר יקרא את הפוסט הזה אז אין ספק שבליבו יחשוב שהכל היתה מזימה שלי למסור ליואב את המיטה דווקא היום, ובעצם התחשק לי לנקות ולהזיז דברים ממקומם כמו בכל פעם אחרי ניקיון, וזה משגע אותו אבל לי נותן הרגשה של התחדשות.

כשהגיעה השעה לשכב לישון הקראתי לזואי את הסיפור "המאפיה של סבא" ,בסיום זואי כנראה עדין הרגישה מוזר בחדר "החדש" והייתה לנו שיחה מעניינת:

זואי : "אמא, אני כבר מתגעגעת לחדר כמו שהיה. יש לך תמונות של החדר הישן?"
אני: "בטח, יש לנו הרבה תמונות של החדר שלכן"
זואי: "יש לכם תמונות של כל הבית?"
אני: "כן זואי, אוצו ואני מצלמים את כל בית"
...
זואי:"אמא, מה יקרה אם לא נזכור את המספר של שלי?" (שלי זו החברה הטובה של זואי,השכנה שלנו מאחור)
אני: "אז נרשום לנו אותו שלא נשכח, אל תדאגי"
זואי: "ואם הוא ילך לאיבוד?"
אני: "אז נתקשר לאמא של אלה ונבקש שתיתן לנו את המס של שלי"
זואי: "היא תיתן לנו למתנה?"
אני: "את מה למתנה?"
זואי: "את המספר של שלי."
אני: "אהההה...בווודאי!"
....
אני: "זואי, את יודעת ששלי תוכל לבוא לבקר אותנו עם ההורים שלה..."
זואי: "ואם הם לא ידעו איפה אנחנו ביאכטה?"
אני: "אז נגיד להם"
זואי: "ואם הם לא ידעו איפה אנחנו"
אני: "אז נסביר להם בטלפון והם יבואו במטוס ונוכל להיפגש"
זואי: "ואם הם לא ידעו איפה המטוס?"
אני: "אז נסביר להם הכל, אל תדאגי"
זואי: "טוב"