יום שבת, 29 באוגוסט 2015

מפגשים בין ילדים

יש כמה דברים שמשמחים את רב הילדים שאני מכירה: בועות סבון, אש, בלונים, זיקוקים ומים.
במים הם יכולים להיות שעות על גבי שעות, משנרקלים, קופצים, משפריצים או מטפסים ויורדים מסלע אל המים שוב ושוב. 







עד היום לנעמי ועדי לא הזדמן לפגוש ילדים שאינם ישראלים, אך אני מאמינה שאחרי זמן מה התוצאות יהיו דומות ונמצא אותם במים במצב כזה או אחר, לעומת זאת זואי פתרה את בעיות התקשורת בעזרת פנטומימה כשהתחברה עם ילדה מסלובקיה שעוגנת עם משפחתה במזח לידנו.







בימים האחרונים בילנו עם משפחת בלדרן באי מגניסי Meganisi. האי עשוי בחלקו זרועות ארוכות מלאות במפרצים קטנטנים ומקסימים. שילוב הים עם הסלעים והצמחיה הירוקה עושה את התמונה מרהיבה ואם יש מזל מוצאים מפרצון פסטורלי ללא סירות נוספות.
שני לילות עגנו עם סירות נוספות במפרץ המגן היטב מהרוחות שיש בשעות מסויימות, זו היתה הפעם השניה שחזרנו לאותו מקום ובכל אחת מהפעמים התמזלנו בסירת שכנים נודיסטים בגילאי הפרישה המאוחרים. זה גם חלק מהעניין ללמוד לתת מרחב מחייה לכולם, בהתחלה היו צחקוקים והגנבת מבטים ובסוף קשירת פנדרים משותפת ונפנוף לשלום כשיצאנו משם. אז מסתבר שמתרגלים להכל...













שני לילות נוספים עגנו במפרץ מבודד וציורי עם חוף קטן שבו חורבות בתי אבן ישנים, מכיוון שהינו שם רק שתי הסירות שלנו אז נקשרנו יחד מה שאיפשר אוטוסטראדה של ילדים מסירה אחת לשניה, למים וחזרה וכן מעבר רציף של שלל מאכלים ומטעמים כאלו ואחרים והרבה מפגשי קפה/תה.
כייף שמתחברים לאנשים הנכונים.










יום ראשון, 16 באוגוסט 2015

מתעלת קורינתוס Korinthos ועד לפאטרס Patras

המסלול שלנו מתעלת קורינתוס ועד פאטרס:


אם אתם שואלים את עצמכם למה הזיגזגים, אז זה לא בגלל הנוף אלא בגלל הרוח. אף פעם לא יוצא לנו להפליג בקו ישר לנקודה שאנחנו צריכים בגלל כיווני הרוח, מה שגורם לזמן להתארך פי שלוש או יותר ממה שאמור להיות.
אבל... ככה זה! ולומדים להנות מכך שכל עוד מתקדמים ע"י הרוח מבלי להפעיל מנוע, זה טוב. 



לתעלת קורינתוס נכנסנו כי קיבלנו המלצות שלא להקיף מדרום את יוון בגלל תנאי הפלגה קשים. למזלנו נכנסנו לתעלה חצי שעה אחרי הרישום, כך שלא חיכינו הרבה . המעבר עלה לנו 171 יורו.




המעבר בתעלה ריגש את כולנו, הבנות התמקמו בחרטום עם חטיפים ושתיה (אני עם בירה). פטר עבר את התעלה בכיוון ההפוך בסוף נובמבר וזכר שהיה קר בין קירות האבן באופן משמעותי, אז הכנו לנו גם שמיכות להתכרבלות.
כמובן שזה התברר כמיותר לחודש אוגוסט והיה חם מאוד.






  מהגשר מעלינו היו חבר'ה שקפצו בנג'י, אז אפשר לראות בתמונה את האיש תלוי מהחבל.









תעלה או לא תעלה, קורינתוס או לא קורינתוס, תמיד בסוף חוזרים לספר.




הכוונה שלנו היתה להגיע לפאטרס שהיא העיר השלישית בגודלה ביוון. אמרנו לעצמנו שאם כבר צריך למצוא דינגי אז בטח שם נמצא. הדרך היתה ארוכה בגלל הזיגזגים ועצרנו בחשיכה במפרץ קטן רק כדי לישון ולהמשיך בבוקר.



לפני פאטרס עברנו את גשר החבלים המרשים שמחבר את שני חלקי היבשת vקרובים ביותר. עברנו את הקטע הזה עם שני מנועים בפול גז בגלל הזרמים החזקים שיש מתחת לגשר שנוצרים מצוואר הבקבוק של היבשה.




הכניסה למרינה בפאטרס מוזרה, פתח צר בין סלעים. כשהגענו היתה רוח שדחפה אותנו מהמזח ולא הצלחנו להיקשר, אחרי כמה ניסיונות ושכל הגברים במזח הגיעו למשוך בחבלים ניקשרנו ואז גם הרוח שכחה. השירות במרינה מצויין. חיברו אותנו למים וחשמל ושילמנו עבור 2 לילות 58 יורו.

צחוק הגורל כזה שהתברר לנו שיום למחרת זה חג נוצרי ויום לאחר מכן זה שבת, כלומר כל החנויות סגורות ואין איפה לחפש דינגי! לא הבנו מאיפה נפל עלינו העניין...עד שהגענו לכאן...ובמיוחד לפאטרס...וכבר שילמנו עבור יומיים...


אבל כמו שאמא שלי אומרת "כל עקיבה לטובה" כי בסופו של עניין היה לנו באמת נחמד. למחרת לקראת ערב העמסנו את התיק בנשנושים ויצאנו לתור בפאטרס. בתחילת הטיול עדי מצאה 50 יורו, מה שאומר שכאילו עגנו ב-8 יורו וזה מאוד שיפר את ההרגשה.
המרינה היא חיצונית לעיר ולכן כל המרכז רחוק, אחרי שעברנו רגלית את החלק המכוער שבין המרינה לעיר ונכנסנו למרכז היה נחמד יותר. זו לא עיר יפה בכלל ואין בה שימור של מבנים ישנים או גינות ירוקות, אך היה לנו כייף לעבור בין הרחובות שהזכירו לנו קצת את תל-אביב, הגענו לרחבה גדולה שבה מזרקות ולמדרחוב עם הרבה חנויות נוצצות ובדרך עדי פינקה אותנו בגלידות.

הצוות במרינה התאמצו למרות החג לחפש לנו דינגי יד שניה ובסוף היום השני קיבלו מאיתנו צלחת אבטיח קר ובתמורה קיבלנו ספרון ללימוד יוונית.

 זואי עיצבה לעצמה בגד אופנתי ואוורירי לטיול.





הרגע הזה שהסתכלתי על שתיהן הולכות חבוקות ריגש אותי, זה מה שקורה לילדים אחרי חודש וחצי בסירה. זה לא שהן לא רבות או אין בינהן מה שיש בכל בית בריא בין אחיות, אך לפחות יש להן את הזמן למצוא אחת את השניה.
אז שמישהו יגיד לי שלא עשינו נכון.