יום ראשון, 2 באפריל 2017

שינויים אמרנו ?






מאיפה מתחילים לרשום את הפוסט הזה ?! אולי התמונה למעלה מספרת הכי טוב, רק שהיו צריכים להיות לידי גם יתר החבורה פטר, נעמי, עדי וזואי. הסתגלות אמרנו? שינוי סגנון חיים? חכו ותמשיכו לקרוא...

אחרי שהוציאו לנו את המיץ ברומן שלנו עם חברת התעופה, טסנו בינואר לישראל כדי לבקר את סבתא שלי, המשפחה והחברים. שבועיים אחר כך פטר טס לסלובקיה כדי לבקר את ההורים שלו ותיכננו להיפגש שם ולבלות יחד לפני החזרה לגרנדה. 

זה מה שנקרא חופשה מהחופש.







(לאלה שקוראים את הבלוג כי מתעניינים בסגנון חיים שלנו אז קבלו התנצלות כי הפוסט הזה יהיה בעיקר תמונות משפחה, חברים, אהובים ואהובות. ולאלה שקוראים את הבלוג כי הם במעגל "משפחה וחברים" קבלו גם התנצלות כי לא מכולם יש לי תמונות, לא את כולם אני רוצה לחלוק ולא כל התמונות יצאו טובות.)

חשבתי שאם נבוא לחודש שלם אז בטח זה יספיק... אבל זה כנראה אף פעם לא מספיק.
הביקור הסתכם בחודש של חיבוקים ונשיקות בביקורים יומיומיים, ארוחות טעימות, סידורים וענייני ניירת, רגעים נפלאים בפשטותם עם אמא שלי, אחי ואחותי, טיולים בשמש עם סבתא שזקוקה כבר לליווי צמוד ורגעי חסד ספורים שמסתכלים לה בעיניים ומגלים את אותה אישה נערצת שהעולם מתבלבל עליה לאחרונה. 

לקח לי זמן לעכל ולהיפרד מכל זה עד הפעם הבאה.







ביקרנו בקיבוץ זיקים שאנחנו אוהבים, הלכנו ברחובות ירושלים, עשינו פיקניק מוקף כלניות ב"דרום אדום" ונזכרנו איך זה ללבוש בגדים ארוכים ולנעול נעליים עם גרביים. התפנקנו בדברים טריוויאלים כמו מדיח כלים, מיקרוגל, מים מתוקים שזורמים ללא הגבלה ושירותים ללא משאבה ! 

לבנות היתה הזדמנות לפגוש את החברים אחרי כמעט שנתיים. בעיקר הרוויחה עדי שהחברים שלה כרגע בכיתה ו' וזו בעצם השנה האחרונה שכולם יחד לפני שמתפזרים בחטיבת הביניים, באחד הימים בילתה יום שלם בבית הספר, הציגה תמונות בכיתה וסיפרה להם על החיים שלה.
זואי בת ה-6 הרגישה מבולבלת יותר, פרצופים ושמות היו מוכרים וזכורים לסירוגין, בגיל הזה שוכחים מהר...
נעמי בת ה-14 נפגשה עם חברות ישנות ומצאה גם חברות חדשות, היא לא התחברה באופן טבעי לאותם אנשים שמהם נפרדה לפני שנתיים.

















אחרי חודש כזה הגענו לסלובקיה וידענו שאמא של פטר כבר שבוע בבית חולים. קיווינו שתרגיש טוב יותר אך מועד הטיסה חזרה לגרנדה התקרב והשיפור לא חל, אז החלטנו לבטל את הכרטיסים ולתמוך בהורים שלו לחודשים הקרובים.
אז הנה אנחנו בסיפור אחר... התפאורה של הקריביים התחלפה בסלובקיה, הסירה בדירה של חדר וחצי, החינוך הביתי בבית ספר מקומי, השפה האנגלית בסלובקית ועוד כמה שינויים.
הבעיה הגדולה היתה הסירה שנשארה בגרנדה מבלי שהתכוונו להשאיר אותה לבד לכל כך הרבה זמן ותמיד קיים החשש שהיא תינזק באיזו צורה, יפרצו אליה או שתצטבר לחות בפנים . החברים הטובים מ- sweede dreams  שעוגנים לידינו התגייסו לעזור לנו עם הסירה. טוב שיש חברים שעוזרים אחד לשני כשצריך כי אחרת לא הינו יכולים לעשות את המהפך הזה.

















יש משהו מלהיב בזה שהחיים מזמנים לנו תקופות לא צפויות. זה לא שאני אדם כזה אופטימי ומנסה לצייר לכם תמונה שהכל זורם, בכלל לא. אבל אני כן שמחה שנשארנו יחד כמשפחה ולא שחלק מאיתנו נסע וחלק נשאר ואני כן חושבת שמכל דבר יצא משהו טוב, אולי אפילו נצליח ללמוד קצת סלובקית, וזו הזדמנות נהדרת להכיר ולראות עולם אחר שפטר גדל בו ולי היה זר.
אז נקווה שהדברים יסתדרו ואמא של פטר תחלים במהרה ושהסירה תישאר שלימה ונמצא את עצמנו שוב בקרוב מתכננים את ההפלגה הקרובה אי שם לאופק .


יום רביעי, 28 בדצמבר 2016

כשהיצירתיות פורצת החוצה


IMG_20160903_193805

נכון שכל אמא פולניה מהללת את ילדיה, אבל אני כידוע רחוקה מלהיות פולניה ובכל זאת קשה לי שלא לספר על נעמי כדוגמא מצוינת למישהו שיודע לנצל את הזמן בצורה מירבית. הילדה הזו לא נחה לרגע מהרגע שמתעוררת ועד שנופלת עליה השינה. תמיד עסוקה, תמיד בכמה פרויקטים במקביל ועוד אחד שהיא חושבת שצריכה לנסות. בזכותה מסביב תמיד חוטים, חתיכות קוקוס לחריטה, פיסות בד שתיכננה מהם משהו, גיטרה, כמה דפים לציור ורשימה של סרטונים “עשה זאת בעצמך”  שהיא חייבת לבדוק.

אני לא יכולה לאמר שהיא היתה יצירתית מדי כשחיינו בבית, אבל מהרגע שנתקפה בחיידק באמת קשה לה לעצור.

14575398667110IMG_5586IMG_5913

נעמי עושה לי לחשוב על סיפור מקסים שנקרא “המעיל המופלא של יוסף” מאת סימס טבק. מכירים?
מסופר בו על יוסף שהיה לו מעיל משבצות ארוך שהתבלה עם השנים וכל פעם מצא מה לעשות עם מה שנשאר, מהמעיל מעילון, מהמעילון אפודה, מהאפודה צעיף, מהצעיף עניבה, מהעניבה מטפחת ומהמטפחת כפתור וכך הלאה… כי תמיד אפשר לעשות משהו ממשהו…
אז כזו היא- שחושבת אם כדאי לזרוק משהו או שכדאי לפרק אותו ולעשות ממנו משהו חדש.

IMG_5915IMG_20160608_155419IMG-20160731-WA0003

כשיצאנו לטיול הזה מאוד קיוויתי שכל אחד מאיתנו ימצא לעצמו התעסקות, שלא אשמע את המשפט ”אמא, משעמם לי”, שכל אחד ילמד להכיר את עצמו, את תחומי העניין שלו, מה מושך אותו לעשות כשיש לו זמן עם עצמו.

זה תהליך ולוקח זמן וכמובן שצריך גם את ההזדמנות. כשהיום אחת הבנות ניגשת אלי ואומרת שמשעמם לה אז אני אומרת לה שלהשתעמם זה לאו דווקא דבר רע, יוצאים משעמום דברים לא רעים בכלל....
החיים בסירה מאפשרים את זה כי הכל זז קצת בהילוך איטי, לא כזה פאתטי שכל היום שוכבים בצל ומעבירים את המרגריטה מיד ימין ליד שמאל, אבל כן הילוך שמאפשר לך להתמודד עם זה שאתה צריך להעסיק את עצמך, ופשוט כייף לראות ילדה שהשתנתה כל-כך. כייף לראות את החיפוש שלה אחרי הדברים שמעניינים אותה ואיך היא מתאמצת להתפתח שם.

 IMG-20160505-WA0033IMG-20160711-WA0007
IMG-20160713-WA0004