יום ראשון, 23 באוקטובר 2016

120/3

אחד הנושאים הנפוצים ביותר עם יאכטוניארים וגם "יבשתנים" הוא החשיבות של ציוד ומכשירים שונים.

קיים מחנה של מפרשים מתקדמים, אחרים נשבעים למנוע רב עוצמתי, לעוגן מדור חדש או מערכת חשמל, שהייתה יכולה לספק צרכיו של ישוב קטן, ...

אני, לאחר יותר מ-15 שנות של בדיקות מעבדה יבשתיות, וקרוב לשנתיים של שימוש בתנאי ים התובעניים, יכול להכריז שבשבילי, לתפקוד תקין, נקי ושבע כל סירה חייבת "חגית".
הציוד הוא טיפה מסובך להשגה ולעיתים יקר להחזקה, אך היתרונות שלו מגמדים הנ”ל.



המכשיר הידידותי (בדרך כלל) הזה מטפל, דואג, מארגן, מבדר, מעגל פינות והופך רגעים "בלתי נסבלים" ל-"סבירים בהחלט".







אומנם בהפלגות ארוכות "חגית" ניהיה ישנוני עד ישן לגמרי אך ברגעי האמת (רעב, למשל) מתפקד להפליא.






במקרים מאוד קיצוניים "חגית" יכול להחליף אפילו "נהג אוטומטי", אך לא מומלץ להשתמש בפונקציה הזאת לאורך זמן או בקירבת חוף או סירות אחרות.




בדומה גם בקשר לקשירות התפקוד נתון בספק.



 












לעיתים רחוקות המכשיר נהיה באגי עד ממש עצבני ואז רק טיפול של מבט ברצפה (מבט שלי, כמובן) או\ו ריסט בעזרת קפה ועוגיה מבטיחים המשך תפקוד תקין.



אבל למרות הפגמים המינוריים האלה, היכולות הבלתי רגילות לשלוף מאחד המחבואים הרבים (שרק ספורים הצלחנו לגלות עד כה) ממתק "האחרון" לילדים, להמציא להם פעילות יצירה או ליצור בדרכי קסם כיבוד מפנק לאורחים שהופיעו בהפתעה, הפכו את "חגית" לחלק החשוב ביותר בהרפתקאות יבשה וים, וגם בחיי היומיום שלנו.

אישתי, אוהב אותך מאוד !

מזל טוב !




נ.ב.
ה-"חגית" מתפקד אך ורק בעזרת אוכל צומח בשדות ולא ניתן להפעלה בסוגי דלקים בעלי רגליים, כנפיים או סנפירים. בנוסף גם תזונה הרוחנית מוגבלת לסוג "קומדיה רומנטית" בלבד.

התכונות האלה שונו בתת-דגמים חדשים: "נעמי", "עדי" ו-"זואי"
אבל זה כבר סיפור אחר......


יום רביעי, 12 באוקטובר 2016

תשרי

בגרנדה ניפרדנו מ- Cata Maia שהמשיכו בדרכם דרומה. הדרכים שלנו חזרו והצטלבו איתם במשך השנה האחרונה מאז טנריף ובהמשך באיים הקריביים, וזו בעצם הפעם הראשונה שניפרדנו מבלי לדעת איפה ומתי תהיה הפגישה הבאה.
את הערב האחרון בילינו יחד איתם ועם עמית וארטור מ- La Cruisa Nostra, כל סירה הביאה משהו משלה ויחד יצאה לנו ארוחה מגוונת וטעימה שתובלה בסוף בדמעות.

רוחות טובות חברים, ומי יודע מה צופן לנו העתיד …

IMG_7830

שוב אנחנו עוגנים במפרץ פריקלי Prickly Bay שבגרנדה, בין הבתים שסובבים את המפרץ, בית אחד עם מרפסת רחבה שמכוונת ישר לכיווננו ובו מתגוררת משפחה מיוחדת במינה.

הרב ברוך, אישתו חיה ושני ילדיהם הם בית חב”ד של גרנדה. בכל ערב יום שישי ביתם רוחש פעילות ומתמלא בעשרות יהודים שמוזמנים לסעודת שבת. במשך שאר ימי השבוע ביתם פתוח ומזמין כל יהודי שחפץ בכך. לא ויתרנו על התענוג ולקראת ערב ראש השנה הגענו לעזור בהכנות (בכל זאת יש לנו 3 בנות, זה כח עבודה לא מבוטל…), אפינו חלות, קרצנו עוגיות והכנו סלטים שנותנים טעם של בית ישראלי אמיתי.

בערב ראש השנה נשכר מקום במסעדה, הגיעו כ-100 איש שרובם סטודנטים לרפואה הלומדים באוניברסיטת סנט ג’ורג’ המקומית. מסתבר שאחת האוניברסיטאות לרפואה מהגדולות בעולם נמצאת דווקא פה. מפתיע.
גילינו אנשים נפלאים שנהנים מהעשייה והנתינה. אתם יכולים לתאר לעצמכם את ההתארגנות סביב הערב הזה כולל הכלים, הבישולים, ההגשה, הקינוחים, הקידוש, הדלקת הנרות וכל היתר.

מחמם את הלב.

IMG_20160926_174100IMG_20160927_180905IMG_20160927_181027IMG_20160927_182747
IMG_20160927_163316

בין חלה אחת לשניה, אנחנו מסתובבים בגרנדה ואוהבים מאוד את המקום והאנשים. הכל פה קטן וקרוב אחד לשני. ממקום למקום נוסעים באוטובוסים המקומיים שזו בעצם טרנזיט שנוסעת בטירוף ואוספת נוסעים מצידי הכביש, בעזרתם אפשר להגיע לכל מקום במחירים זולים ותמיד פוגשים באוטובוסים כל מיני אנשים שרוצים לעזור, מתעניינים מאיפה אנחנו, שואלים על החיים שלנו ואיכשהו תמיד מתפתחת שיחה מעניינת. השבוע פגשתי אישה מסוריה שחיה עם המשפחה שלה בגרנדה מאז שנות ה-70, צחקנו על זה שאנחנו שכנים ישראל- סוריה והשיחה סובבה סביב הילדים שלנו, הנכדים שלה והחיים בגרנדה.

IMG_7844IMG_7847IMG_7850IMG_7853IMG_7854IMG_7934

סביב המפרץ בו אנחנו עוגנים יש שתי מרינות קטנות עם כל מיני שירותים ליאכטות. מסעדה עם WiFi, כביסה, דלק, מים, גז וכו’. לפעמים ישנם אנשים מהסירות שמארגנים פעילות מסוימת כמו שיעור יוגה, משחק דומינו, בינגו, טאי צ’י... מי שמחפש תעסוקות לא יכול לשבת פה בחיבוק ידיים.
כשאנחנו מרגישים שלא הזזנו את עצמנו מספיק אז יוצאים להליכת ערב בין הבתים עד הקצה, שמסתיים בצוק עליו מתנפצים הגלים ומשם נוף נהדר, שיפה עוד יותר בזמן השקיעה.

IMG_7877
IMG_20160928_120212IMG_20161003_180524

יום שני, 10 באוקטובר 2016

הספנה

כנראה זה אחד הדברים שבעלי סירות פחות אוהבים. ראשית זה החשש הטבעי לראות את הסירה שלך מתנשאת בגובה מעל פני המים, מה שמצריך הרבה נשימות עמוקות ושנזכיר לעצמנו שבעצם אף פעם לא שמענו על סירה שנפלה כך בום טראח מהמנוף. שנית, זה עולה לא מעט כסף, גם ההוצאה מהמים אבל בעיקר הצבעים והחומרים לעבודה. מעבר לכך, הידיעה המכבידה על העבודה הקשה הצפויה ואי הוודאות בקשר לכל מה שנגלה תוך כדי.
כן, הספנה זה בהחלט חלק שאנחנו שמחים שסיימנו איתו לעת עתה.

123IMG_20160907_11315245IMG_20160907_1138147
הוצאנו את הסירה לטובת צביעת התחתית, שבשפה המקצועית נקרא antifouling . מטלה שנעשית כל תקופה של שנה או יותר, תלוי איפה הסירה שטה ואיזה סוג צבע היה קודם. האמת היא שלא חשבנו שנצטרך להוציא את הסירה לצביעה בשלב הזה כי כשרכשנו אותה בנובמבר 2014 גם צבענו את התחתית, אבל הצבע כבר עשה את שלו והבחנו שהוא יורד ומתחילים להצטבר גידולים של אצות וצדפות ואת זה אף אחד לא רוצה. למדנו שיש צבע “רך”, “חצי קשה” ו“קשה”, והצבע הרך שהיה לנו מתאים לסירות שעושים להן טיפול בכל שנה.
(טעות מס’ 1 של מתחילים).
בחרנו בגרנדה כי ידענו שנהיה פה לתקופת זמן ושיש כאן מספר מספנות שיש להן מנוף מתאים לקטאמרנים. Clarkes Court זו מספנה יחסית חדשה ולכן היתה קצת יותר אטרקטיבית במחיר, מעבר לכך יש בה חנות ציוד לסירות שבדקנו והיה שם כל מה שהינו צריכים לטובת העבודה, בעלי מקצוע ומכונאי שיעזור לנו עם התיקון מנוע של הדינגי.
אז לקחנו נשימה אחת או יותר ואחרי כמה זמן ראינו גם את הסירה שלנו מרחפת באוויר. מיד אחרי ההוצאה קיבלה פינוק של שטיפה במים מתוקים, מעין ג’קוזי לסירות כדי להוריד את כל הג’יפה שנדבקה בתחתית.

8IMG_7720IMG_20160908_083040

מטרה משנית להוצאה של הסירה היה לעשות סדר בתאי אחסון הקדמיים, שבמשך השנה האחרונה נהיו אוסף של בלאגן שאף אחד לא זוכר. כך שאחרי שהתמקמנו, התחברנו לחשמל ולמים, התרגלנו לעלות ולרדת במדרגות ולצעוד מרחק כדי להגיע לשירותים - פשוט הוצאנו הכל החוצה לקרקע והתחלנו למיין, לשטוף ולייבש.
מוזר להיות יבשתיים, לא פעם קרה שהסתכלנו החוצה והאינסטינקט הראשון היה “היי! הסירה ממול קרובה מדי!” ולאחר שניה נזכרנו שאנחנו לא על המים ולא על עוגן והסירות מסביב מקובעות לקרקע בדיוק כמו שאנחנו.
העבודות התחילו מיד. קודם כל יומיים של שיופים של כל מה שנשאר על התחתית. אחרי היומיים האלה פטר קיבל גוון כחול אחיד מכף רגל ועד ראש והעור שלא גירד והיה מגורה. עשינו טעות שלא שטפנו מיד את כל הלכלוך מהשיוף שהתרומם באוויר והצטבר בכל מקום, אחרי כמה ימים עם השמש והגשם, הינו צריכים לעבוד הרבה יותר קשה בניקוי הסירה.
(טעות מס’ 2 של מתחילים).

IMG_20160908_175341IMG_7743IMG_20160911_105740IMG_7750IMG_7753IMG_7755IMG_20160913_125617IMG_20160913_160352

שכבה ראשונה היתה של פריימר primer שמשמש לאיטום ומקשר בין הצבע הישן והחדש (צהוב). לאחר מכן שתי שכבות של antifouling של חברת SeaHawk (שחור), ובסוף שכבה אחת של antifouling רך , רק כי נשאר לנו צבע מפעם קודמת אז למה לא להשתמש ?! (אפור).
מבחינתנו, השיופים והצביעה היו החלק הקצר מבחינת זמן, אחרי 4-5 ימים הסירה היתה צבועה כולל זמן יבוש. החלק הארוך היה המיון, הניקוי החיצוני, סימון העוגן מחדש, שטיפה של החבלים, ניקוי של הדינגי, תיקון אופניים ועבודות נוספות על הדרך כמו מציאת דרך לאיטום פתח היציאה של ה- S-drive והחלפה של טבעות איטום  O ring בפרופלורים.

IMG_20160913_125550IMG_20160913_130003IMG_20160913_154542IMG_20160916_151636
במשך הימים הארוכים והחמים, הבנות פגשו חברות מסירה אחרת, נזכרו איך רוכבים על אופנים, שיחקו מחבואים ברחבי המספנה וניצלו את ה- WiFi שליד המשרדים.
זואי נהנתה ביותר, סופסוף למדה לרכב על אופניים והיתה גאה בעצמה מאוד. מתחת לסירה הכינה לה בית מלאכה לפיסול באבן, דפקה, שייפה ויצרה צורות. בזמן הנותר ניצלה את הימים לאמבטיות בגיגית או סתם תחת הברז.

IMG_20160910_131624IMG_7786IMG_20160912_125712IMG_20160917_091115
אחד הדברים הרעים ביותר בימי ההספנה, היתה הכמות האדירה של היתושים. כל היום חם מאוד שהנשימה נעתקת, בשעה 17:00 מתחיל להיות קצת יותר נעים ואז הם מתחילים להגיע בהמוניהם.
המלחמה ביתושים היתה יומיומית. לא בחלנו באמצעים, מכשירי חשמל, משחות, ספריי, וספירלות של קטורת. כשהכל עבד בו זמנית אז היתה הקלה מסוימת.  את רב הלילות העברנו בשינה לא שינה בסלון עם מאוורר, ואני חייבת להגיד שהיתה הקלה מסוימת כשהגיעה שעת הזריחה.
כך שעצתינו העיקרית מהפוסט הזה – תתגוננו נגד היתושים וקחו איתכם מאוורר. אם יש לכם אפשרות אז תכינו לכם רשתות לפתחים, אפילו רשתות מאולתרות זמניות.
(טעות מס’ 3 של מתחילים).

IMG_7740IMG_7742IMG_7772IMG_20160913_113900

בסופו של עניין, הינו מוכנים כבר לחזור למים. כהרגלנו,עד הרגע האחרון חייב עוד משהו לקרות, ובזמן שהסירה כבר הובלה עם הטרקטור אל תוך המים עוד התרוצצנו לאסוף את המנוע של הדינגי שתוקן בשניה האחרונה כי החלקים הגיעו רגע לפני השניה האחרונה ואז הוא בכל זאת לא עבד ולקח זמן עד שהבינו מה צריך לעשות….
לא משנה כמה מוכן תהיה, תמיד משהו קורה ברגע האחרון.
יצאנו בששון ובשמחה מהמספנה, ונפרדנו מהצוות האדיב והמקצועי שעובד שם, רצינו רק להיות שוב במים ולהרגיש את התנועה הטבעית של הסירה כשהיא שטה. התגעגענו.

IMG_7799IMG_7812IMG_20160919_160847
אחרי 10 דקות הפלגה, כשאנחנו משאירים מאחורינו את המספנה, נהנים מהאוויר ומתנועת הגלים, שמחים שאנחנו יכולים לדבר בלשון עבר על ימי ההספנה ופשוט מרגישים משוחררים ומפנטזים איך עוד שעה קלה נקפוץ למים  - מנוע אחד הפסיק לעבוד!
בדיקה קצרה והסתבר שאחת הרצועות במנוע נקרעה.
לא משהו רציני … קטן עלינו עכשיו הכל. נטפל בזה כשנעגון.