המשמעות של לחיות בסירה בלי דינגי זה כמו לחיות ביבשה בלי רכב או אפילו אופניים.  אי אפשר לעגון איפה שרוצים כי אז אי אפשר להגיע לחוף כל פעם, כדי לרדת מהסירה צריך לבקש טרמפ או לשחות, אין מצב לעשות דברים חיוניים שדורשים הובלה לסירה כמו קניות או לרוקן זבל. בקיצור, מצב ממש תקוע מהסוג הלא כייפי בכלל. כזה שלא שווה להיות שם […]

בטח יש לכם תמונה בראש. איזה כייף להם אלה, נוחתים בגרנדה, מחליפים לבגד-ים כבר בשדה תעופה, משנרקלים בים, משתזפים בחוף בתולי,  שטים …שוכבים להם על הסיפון עם כוסית משקה, כמו שצריך- סרט של החיים… צאו מזה, חברים! הגענו כמו חבורת נוודים, עמוסים בתיקים לעייפה, חום איימים, מזלנו שקרלוס חיכה לנו מחוץ לשדה, מלאך מחייך, תמיד נמצא […]

ביקור משפחה של שלושה שבועות הפך בלי כוונה לעשרה חודשים. כרטיסי הטיסה חזרה לסירה בוטלו כשהבנו שנכון לנו להישאר קרוב להורים כשאמא של פטר סירבה להחלים לפני שבדקה את איכות הטיפול בכל אחד מבתי החולים ברחבי סלובקיה. הזדמנות יוצאת דופן להכיר ולחוות את כל הזכרונות שפטר מספר לנו עליהם, לטעום מהנאות חיי העיר ולטייל בנוף האירופאי. אבל לפני הכל, […]

מאיפה מתחילים לרשום את הפוסט הזה ?! אולי התמונה למעלה מספרת הכי טוב, רק שהיו צריכים להיות לידי גם יתר החבורה פטר, נעמי, עדי וזואי. הסתגלות אמרנו? שינוי סגנון חיים? חכו ותמשיכו לקרוא… אחרי שהוציאו לנו את המיץ ברומן שלנו עם חברת התעופה, טסנו בינואר לישראל כדי לבקר את סבתא שלי, המשפחה והחברים. שבועיים אחר […]

חזרה למעלה