יום חמישי, 16 ביוני 2016

בין קפיצה לקפיצה

יש ימים שעוברים ככה בין קפיצה לקפיצה. רמת ההשתוללות עולה ככל שיש יותר משתתפים שיכולות האקרובטיקה שלהם מוצאות פורקן. בואו נגיד שאף אחד לא נשאר יבש בסביבה וגם לא חסר חיוך. ימים כאלה של צהלות שמחה והתרגשות מאירים כמה כייף זה ילדים שמחים (טוב, גם פטר לקח שם חלק ענק בבלאגן).

IMG_6136
IMG_6160
IMG_6176
IMG_6177

באמת שילדים לא זקוקים להרבה כדי להיות שמחים, אחרי כמה שנים בתפקיד, אני יכולה למנות את אותם דברים שמשמחים בקלות ילדים : מים, בועות סבון, בלונים, אש מדורה.
שכחתי משהו?

IMG_6161
IMG_6173
IMG_6174

בין קפיצה לקפיצה אני רוצה לספר לכם על השייט לאורך הצד המזרחי של מרטיניק ששונה ממה שחווינו מאז שהגענו לקריביים. המון איים קטנים בינהם ריפים שמגיעים עד לעומק אפס. האוקיאנוס האטלנטי מביא איתו גלים גדולים אך בגלל שיש מפרצים והריפים שעוצרים את הגלים, ניתן למצוא הרבה פינות שקטות מרוחות וגלים.
את השייט והמעבר מנקודת עגינה אחת לשניה אנחנו עושים בשעות היום ובאופן מפתיע עדין לא ראינו שום סירת קרוזרים, אולי זו העונה שנגמרה או עצם זה שהצד המזרחי פחות מתוייר משמעותית. בחלק מספרי הניווט אין עליו אפילו מידע, רק על הצד המערבי. מוזר…

IMG_6153 IMG_6156 IMG_6191 IMG_6178

יום שבת, 11 ביוני 2016

סוף טוב הכל טוב


כבר שכחנו איך זה להפליג במשך יממה וההפלגה בין גוודלופ למרטיניק הזכירה לנו יופי את הכל בבת אחת.
למחלת ים יש צורות רבות ורב האנשים רגישים ברמה כזו או אחרת בעיקר בימים הראשונים של כל הפלגה ארוכה, גם כאלה שהם אנשי ים ותיקים מספרים שזה בא אליהם ללא הודעה מראש. אצלנו מחלת הים באה לידי ביטוי בחוסר רצון לדבר ורצון עז להשתרע ולישון .
מזל שפטר נשאר מתפקד ונהנה שסופסוף אנחנו שקטות.

IMG_20160608_122444
IMG_20160608_122332
IMG_0234
IMG_5956
IMG_6032

אבל באמת, הפעם זה היה שילוב של גשם, אפרוריות, רוח קדמית, גלים מבולבלי כיוון והפלגה במשך הלילה. הגענו למזרח מרטיניק ועצרנו ללילה במפרץ לה רוברט La Robert, המקום יפה אך לא מצאנו את עצמנו שם ומיהרנו לצאת למחרת.

IMG_6004
שימו לב לתצוגת מכסחות הדשא לאורך הגדה
IMG_0285

בדרך למפרץ הבא לה פרנסואה La Francois ראינו ציפור במים שלא מצליחה להתרומם ולעוף. אני לא יודעת מה הסוג שלה, אך זו ציפור-ים נפוצה פה באזור. אחרי תימרונים עם הסירה הצלחנו לאסוף אותה לסירה והשארנו אותה להתייבש מהמים ולנוח.
דבר ראשון הבנות החליטו על שם לחיית המחמד ולא משנה כמה הסברנו שמדובר בחיית בר והיא לא כלבלב. זואי קראה בוקר וערב את הספר “כנף שבורה” כדי לשכנע אותנו שאכן ניתן לרפא כל מה שצריך. לא עזר שדיברנו על זה שהיא צדה דגים וזה קצת בעייתי בתפריט שאנחנו יכולים להציע לה, הן כבר ראו עצמן מצילות את הציפור המסכנה איכשהו.

בסוף לא נשארה ברירה וכינסנו שיחה משפחתית בנושא: “יש סיכוי שהציפור לא תשרוד ועדיף שתיהיו מוכנות לכך” והשיחה הסתיימה בזה שבעצמי אמרתי “בסדר!בסדר! לפעמים קורים ניסים” והחזקתי אצבעות כי ממש לא התחשק לי עסק עם ציפור גוססת.

IMG_5968
IMG_6103
IMG_6101

בבוקר היום השלישי שניסינו להאכיל אותה ללא הצלחה והכנף שלה כבר נראתה טוב יותר, החלטנו לקחת אותה לחוף הקרוב ולקוות שיהיה סוף טוב- אם תצליח לשרוד אז יופי לה ואם לא, אז לפחות עשינו מה שיכולנו.

ונחשו מה… היא פרשה כנפיים והתעופפה.

איזה כייף! סוף טוב הכל טוב!

זו היתה אחלא התחלה ליום נהדר.

IMG_6107
IMG_6108
IMG_6110

יום חמישי, 9 ביוני 2016

ביי ביי גוודלופ

תחילת יוני והגיע הזמן להתחיל לנוע דרומה, חודשי התירות הסתימו ומעכשיו ועד נובמבר בערך זו “התקופה החלשה” או ”החודשים הרטובים”. בחודשים האלה צפויים לרדת הרבה גשמים ופה ושם חולפים הוריקנים ולכן הרבה קרוזרים יורדים דרומה עם הסירות. התיכנון שלנו לבלות את החודשים האלו בגרנדה ומיד בסוף יולי, כשיסתיים הביקור של אמא של פטר, זה כנראה מה שנעשה.

בינתיים החלטנו לעזוב את גוודלופ ולעבור למרטיניק (פעם שלישית גלידה) כדי לבחור מקום טוב שנוכל לקבל את אורחת הכבוד וגם כי עדין לא הינו בצד המזרחי של מרטיניק, אזור שפחות מתוייר, הרבה פחות ידוע עליו ומפי חברים שמענו שמעניין ושונה שם.

אנחנו בטוחים שנחזור לגוודלופ בעונה הבאה. איזה אי… התאהבנו בו ממבט ראשון ולא ראינו עדין מחצית ממה שיש לו להציע. לפני הפרידה עצרנו שוב בגוסייר ובילינו כמה ימים בנסיון למצוא פתרון לגג המטפטף בקוקפיט, מטרד נוראי כשיש גשם לפרקים ברב הימים. כשהיה זמן אז קשרנו את הילדים לתורן, משחק שכולם אוהבים וגורם לצווחות התרגשות.

IMG_0076
IMG_0080
IMG_0084
IMG_0086
IMG_0097
IMG_0098
IMG_0110

לסיום עברנו לפוינט א’פיטר Point A’Piter בה יש כל מה שצריך לציוד סירות ואפשרות למלא מים במרינה, עגינה במקום די ג’יפה אבל הינו חייבים כמה דברים. בין השוטטויות מצאנו עצי מנגו בחצר האוניברסיטה שלא יכלו לעמוד בכמות הפרי והתחננו שנעשה קטיף או יותר נכון לאמר איסוף של מלא מלא מלא מנגואים טעימים ומתוקים שנשרו מהעץ.

IMG_0176
IMG_0180
IMG_0185
IMG_0257