יום שבת, 19 בנובמבר 2016

מסיבת התה של הכובען המטורף

הרבה דברים קורים בזמן שחולף מפוסט לפוסט, הייתי רוצה להיות מאלה שנושמים וכותבים באותו הקצב אבל לפעמים אני מתמכרת ליומיום ושוכחת לעצור ולרכז את המחשבות על מה שאנחנו חווים בינתיים.


אז בין כל הפעילויות השוטפות (אין זמן לנשום כשחיים בסירה) למדתי לאחרונה משהו מעניין, שחג ה- HALLOWEEN הוא בעצם חג עתיק, אולי כמו חגי המוות של השבטים הקדומים ומתעסק בהתמודדות שלנו עם הפחד הטבעי מהמוות ואולי בגלל זה התחפושות המחרידות, וחג ההודיה THANKSGIVING הופיע אחרי שהמתיישבים הראשונים באמריקה הצליחו להקים מושבה משלהם, בזכות האינדיאנים שנתנו להם זרעים לשתול ולימדו אותם לדוג ובכך הצילו אותם ממוות מרעב.
אז הם קבעו יום שבהם הם אומרים תודה למזל הטוב וחוגגים את השפע שהצליחו לגדל.

יפה לא?! 




לנו יצא להשתתף בחג ה- HALLOWEEN בפעם הראשונה. החג הזה כלל שבוע מתיש של פעילויות לילדים והתחיל בבר במפרץ הסמוךSECRET HARBOR  שהזמין את הילדים למסיבת תחפושות. כולם זכו באיפור פנים צבעוני בנוסף לשקית ממתקים, משחקים בקצף, רכיבה על סוס וקפיצות במתנפח.

לאחר כמה ימים התקבצנו כולנו על הרציף בתחפושות היפות והמחרידות ביותר, ככל שיותר מזעזע כך ייטב. כל ילד התאבזר בשקית והצטרף לאחת מסירות הדינגי שיצאו לתור אחרי סירות במפרץ עליהם בלון כתום.
למי שלא הבין... בלון כתום אומר שבסירה הזו מחכים עם ממתקים לילדים במנהג  "ממתק או תעלול" TRICK OR TREAT , כל ילד חזר עם שקית גדושה בסוכרים וחיוך רחב במיטב המסורת.




אך גדולת הכותרת היתה בזכות התארגנות של ילדי הקרוזרים עצמם, והם הפתיעו בגדול!

לילי מהסירה DOLPHINUS כתבה מחזה בשם "מסיבת התה של הכובען המטורף", הילדים נכנסו לעניין לגמרי ולקחו ברצינות את החזרות והתפקידים שהוטלו עליהם. ילדים מגילאי 6 עד 13 ממדינות שונות, ששפת האם שלהם אנגלית, עברית, ספרדית, צרפתית, שוודית, או גרמנית מעלים הצגה באנגלית.
לנו, ההורים נשאר רק לעזור בהכנת התפאורה והתחפושות.


זואי השתתפה כפילון שמשתתף במסיבת התה של הכובען, עולה לבמה ואומר כמה נעים לו להיות כאן.

עדי הציגה את העכברה, חברה של הכובען, שתמיד יש לה מה להגיד... את הקטע הזה לא היה קשה לה לשחק... כל משפט שמישהו אמר לווה בהערה שלה וברצון להעפיל על כולם במשפטי מחץ נועזים.

נעמי שיחקה את מלכת הלב המרשעת... גם בינה לבין הדמות אפשר היה למצוא דמיון מסויים... וכמה שחששה שיתבלבלו לה המשפטים ושתשכח את השורות, עלתה על הבמה וזכתה לתשואות.



אז אתם בטח מבינים עכשיו למה אין זמן לנשום ולשמור על קצב הפוסטים.
קשים החיים בקריביים! מי שיאמר לכם אחרת, משקר. 

יום רביעי, 2 בנובמבר 2016

מפלי קונקורד, גרנדה

בגרנדה האוטובוסים המקומים מגיעים לכל מקום באי, כך שבאחד הימים לקחנו אוטובוס לעיר הבירה סנט ג’ורג’ ומשם אוטובוס מס’ 5 למפלי קונקורד. את הדרך מתחנת האוטובוס למפלים עשינו ברגל, כשעה וחצי של הליכה שהולכת ונעשית  תלולה, מתחילה בכביש העובר דרך כפר ומסתיימת ביער גשם ג’ונגלי.
מדרכות בגרנדה זה עסק די נדיר, כשמהלכים על הכביש אז בעצם הבתים משני צידי הכביש מסתיימים היכן שהכביש מתחיל. לאורך כל הדרך עצי פרי בלי סוף, בננות, אבוקדו, מנגו, אגוז מוסקט, קרמבולה, לימונים, תפוזים ...

IMG_8005IMG_7944IMG_7961

זה כפר קטנטן שבו כולם מכירים זה את זה ולא מפספסים אורחים בדרך, אז זכינו להרבה נפנופי שלום כשחצינו את הכפר.
על פנינו חלפו מספר מקומיים עם מגפיים ומצ’טות, אחד מהם סיפר שהוא חוזר מהיער ובעזרת המצ’טה מפלס דרך לפרות שמגדל שם, הוא הסביר לנו במיוחד על אגוז המוסקט שמהפרי עצמו אפשר להכין ריבה טעימה במיוחד (ניסינו אחר-כך) והגרעין הוא כמובן תבלין שמגרדים ומוסיפים לכל תבשיל קריבי.

IMG_20161005_121004IMG_7956IMG_20161005_100643IMG_7995

כשהגענו למים הינו כבר עייפים מהדרך ומיוזעים ביותר, כך שמיד עצרנו להתרעננות בנחל וקינחנו באיזה פיקניק קטן. היתושים נוראים בקירבת המים ואי אפשר היה להישאר חשופים על גדת הנחל.
במפלי קונקורד יש שלושה מפלים, בראשון לא עצרנו והמשכנו לצעוד לקראת השני כשאנחנו עוברים ביער של צמחיה הכי ירוקה ועשירה שאתם יכולים לדמיין. פה ושם ישנן חלקות אדמה מעובדות לגידולים של כרוב, קלאלו או בצל ירוק. חלקות קטנטנות, לא מגודרות ולא מתועשות. נפלא.

IMG_20161005_112858
IMG_8050IMG_7977IMG_7986IMG_8027IMG_8037

טיפסנו על הסלעים להגיע למפל השני, המים קרירים ומרעננים, אך שוב היתושים לא מניחים…
כשהרגשנו שמתחיל להיות מאוחר אז התחלנו לחזור חזרה מבלי לחפש את הדרך למפל השלישי, הפעם היה יותר קל כי הכל היה בירידה ובכל זאת לקח זמן לא מבוטל להגיע חזרה עד לתחנת אוטובוס.

IMG_20161005_122952IMG_8064IMG_8067IMG_8109IMG_8084IMG_20161005_100121IMG_20161005_102718IMG_20161005_120259

בדרך חלפו על פנינו אמהות עם ילדים שחזרו מבית הספר, הם בעצם עושים את כל הדרך מתחנת האוטובוס לכפר ברגל. כל יום. בבוקר ואחר הצהרים. אם כך, צריכים להיות להם יופי של שרירי רגליים, ואנחנו חוזרים עייפים מיום אחד של טיול…

ובכל זאת, על אף ההתבכיינות בסוף הפוסט, זה היה יום טיול נהדר. כייף לחזור עייפים מטיול רגלי, זה סימן שהיה טיול מוצלח!