יום שלישי, 30 בדצמבר 2014

בינתיים


תחושת הקלה. אין צורך יותר להסתיר ולא עוד לשמור סוד. עכשיו, אחרי שגם בעבודה שלי כבר נודע, אני מרגישה שניתן להתחיל לנשום. יש אנשים שעוברים את נקודות המפנה שלהם בחיים בשקט, עם עצמם ואינם זקוקים לשיתוף של אנשים. אחרים, בדיוק הפוך, צריכים לחלוק עם הסביבה ואז יותר קל להתמודד וגם לעכל את הדברים.
עכשיו, כשהגיע הזמן שההחלטה היא שלימה, הביצוע ממש קורה ושעון הזמן הולך ומתקצר, אנו מרגישים חזקים מתמיד להמשיך הלאה ומצפים שחצי השנה הקובה תעבור כהרף עין.

בינתיים אנחנו אצל ההורים שלי, זמן "התאפסות", מסיעים את הבנות לגן ולביה"ס, פטר בעיקר עסוק בהסעות להביא ולהחזיר את מי שצריך ולהוציא את הבנות לטייל בפרדסים.
אנו נותנים לחודשיים הקרובים לחלוף, לחשבון הבנק להתאפס אחרי כל ההוצאות הגדולות, כדי שנוכל להתארגן לקראת רכישת הציוד שאותו אנו חייבים לפני שנצא לדרך.
בשבת האחרונה יצאנו לכמה שעות לים, התברר שישנו עניין שלא לקחנו בחשבון עד עכשיו...זה מאוד מרדים! באמת שכן... הנדנוד והתנועה של הרוטים, צליל פיכפוך הגלים, השלווה והשקט הזה רחוק מהחוף, כל אלה עושים מהר מאוד חשק לישון.
זואי נרדמה אחרי 10 דקות בערך, נעמי ועדי פרשו להם למיטות איך שהוא תוך כדי, ורק אנחנו נותרנו מפהקים על הסיפון.
אני מקווה שלא נבלה את כל הטיול הגדול הזה בפיהוקים ושינה...

היום יום ההולדת של פטר, הגברבר גדל לו בשנה וחוגג יומולדת 46 !
מזל-טוב, שתמיד יהיה לך כח לתקן את מה שדרוש תיקון ושכל חלומותייך יתגשמו. :-)




יום שבת, 27 בדצמבר 2014

היה שלום קיבוץ זיקים

לקח קצת זמן שדברים נרגעו והתפנו לי מחשבות לכתיבה. השבוע שחלף היה עמוס פיזית באריזות ופריקות, עמוס רגשית מפרידה מאנשים שאנו אוהבים, חברים ומכרים שמצאו לנכון לבוא ולאמר דברים שחיממו לנו את הלב, עמוס בהבנה שאנו עוזבים את זיקים הקיבוץ אליו אנו כ"כ שייכים ויוצאים לחיפוש אחרי בית חדש.
כעת אנו בבית הורי באשקלון, מצטופפים יחדיו כולל גומי.

סוף השבוע הקודם ערכנו מכירת חצר בביתנו עם חפצים קטנים שנותרו, את רב הריהוט והדברים הגדולים מכרנו עוד קודם דרך האינטרנט, פייסבוק ומפה לפה. הדפסנו פליירים וחילקנו בזיקים ובישובים הקרובים, סידרנו את הבית בצורה מזמינה, תלינו שילוט ומדבקות עם מחירים על כל פריט והיתה הרגשה שנכנסים לגלריה.



ביקרו אצלנו הרבה אנשים, כאלה שאנו מכירים ואחרים זרים שבאו עם הפירסום, חובבים מושבעים של קניות יד שניה וכאלה שקפצו לראות כי הם כבר בסביבה, רבים סיפרו על החלומות שלהם שהיו או שישנם, אך מרגשים במיוחד היו החברים שבאו סתם כך, ללא כוונה לקנות או להציץ, רק בכדי לאמר מילה טובה, להיפרד ולהגיד שלום.

בשבת בערב חגגנו בקיבוץ את חג החנוכה, הוזמנו לבמה לספר ולהגיד שלום. אתם יכולים לתאר לכם שאחרי סוף שבוע שכזה כל מה שהיה לי לאמר וכל הדברים שנרשמו מראש, נחנקו בדמעות.
למזלנו עדי היתה שם להציל את כבוד המשפחה והקריאה את הדברים בחינניות האופיינית לה.

ואחרי כל זה, קמנו למחרת לאריזות אחרונות, תרומות וחלוקה של מה שנותר ובסוף היום השלישי הבית עמד ריק על קירותיו.
עזיבת הבית הממשית היתה בהורדת שעון הקוקיה מהקיר. זה שעון קוקיה עשוי עץ שקיבלנו מתנה מההורים של פטר, ובשבילנו הוא תמצית של הבית.
אז אם למישהו יש ספק - אז כן, הוא בא איתנו ליאכטה ואיך שלא יהיה מקום בשבילו עוד ימצא.




היאכטה הלכה והתמלאה בארגזים ושקיות עד אפס מקום, כרגע היא נראית כמו מחסן ולא כמו בית. בשבועות הקרובים נצטרך להכיר את כל מקומות האחסון בה, לחלק את הדברים ולהפוך אותה למה שאנחנו רוצים ומתכננים, זה יקח קצת זמן, אנו מאריכים שכחודשיים. לצאת איתה לים לא הזדמן לנו, זה בטח נשמע מוזר... אבל באמת שלא היה זמן ופנאי.





ויחד עם זאת ולמרות כל השינויים ודווקא בשל כך ...
מצאתי לעצמי כמה רגעים של שלווה. 





יום שני, 1 בדצמבר 2014

אז היא אמיתית אחרי הכל

מסתיים לו יום עמוס התרגשויות. פטר הגיע היום עם הרוטים אחרי 12 יום של הפלגה מקרואטיה לישראל, אלה היו ימי המתנה ארוכים מאוד...
הוצאתי את נעמי ועדי מביה"ס ואת זואי מהגן ונסענו למרינה באשקלון לפגוש אותם. הנסיעה ברכב היתה כמו להיות בסיר לחץ, כולנו געשנו והרעשנו עד שסוף סוף הגענו למרינה. אחרי הנישוקים והחיבוקים ניגשנו להביט עליה:


לא יאמן כמה שיחות, פנטזיות, חלומות, תקוות התנקזו לרגע אחד נהדר




אחרי שנפרדנו מדודו, יבגני וולדי שליוו את פטר במסע הזה, חקרנו את כל התאים והארונות, פתחנו וסגרנו דלתות, עברנו קדימה ואחורה ואחורה וקדימה, ישבנו פה וישבנו שם, הבנות התפעלו מכל פינה חדשה שמצאו וכך יצא שעברנו כולנו ממקום למקום לפי קריאות ה"אמא , בואי תראי מה מצאתי" או "אוצו, בוא תראה מה יש פה".
בסופו של עניין עייפנו ונהינו רעבים, אז החלטנו לצאת לסיבוב היכרות קצרצר ולאכול מהגבינות היווניות המעולות שפטר הביא איתו. המזג אויר היה נהדר והאוירה היתה מושלמת עד כדי כך שכל אחת מהבנות פרשה לתנומה בחדר אחר והתעוררו אחרי שעגנו מחדש במרינה.





בבית ההתרגשות המשיכה. הבית השתנה מאז שפטר נסע, הרבה מהריהוט חסר והארגזים נערמים.
ואז...עשינו לנו מסיבונת עם עוגה, שוקולדים וממתקים שכולם טרפו.


שחיינו והגיענו לזמן הזה !

יום שלישי, 18 בנובמבר 2014

שבועיים - שלושה

הזמנים נמדדים בשבועיים-שלושה. ככל שהכל מתקרב, בכל פעם אני מוצאת את עצמי אומרת "יש לנו עוד שבועיים-שלושה עד ש...".
פטר בקרואטיה כבר שבוע מסדר את הניירת ומכין את הסירה להפלגה, אני כל כך גאה בו על הבטחון העצמי והמחקר המעמיק שביצע, הוא לא מתעצל לרגע, מנצל את הזמן עד תומו בחיפוש אחר ציוד מתאים, יבואנים ואנשי מקצוע, שכר ציוד ושייף וצבע את התחתית של הסירה, החליף ידיות ברגים וכל מיני כאלה, דאג לחלקי חילוף...
אני חושבת איך כל ההרפתקאה הזו היתה שונה ללא התכונות האלו שבו, מעבר לכך שחסכו לנו לא מעט כסף, גם כך אנו בעצם מוצאים ולא מתפשרים על הדברים החשובים שהחלטנו שאותם אנו חייבים.





עד היום היאכטה (שעכשיו אפשר לקרוא לה "רוטים" באופן רשמי) היתה במספנה, מה שאפשר לו לבצע את הצביעה בנוחות. למזלנו הגשם פסק אחרי היומיים הראשונים והעבודה היתה נוחה.
כשקיבלתי את התמונות הבאות הבנתי שזהו... הוא מרגיש נוח, הרכב חונה מתחת לרוטים, הכביסה נתלית על הסיפון, והוא כבר נוסע ברחבי ספליט ללא GPS...
זמן לעזוב...



היום הצטרף הצוות, דודו הסקיפר טרח והביא איתו את הטלפון הלוויני שהוזמן מ"עולם קטן" שעשו מאמצים כבירים עד אתמול בלילה להביא עד אלינו את המכשיר הספציפי שביקשנו,  וגם את המפרש ג'ניקר החדש שהוזמן מ- NORTH SAILS מהם זכינו לשירות נהדר למרות שלוח הזמנים היה לחוץ וכמעט בלתי אפשרי.
פטר כמובן נערך בהתאם לכך ש-4 גברברים ישכנו יחדיו ליותר משבוע וביקר בסופרמרקט הקרוב.






אני כל-כך מתרגשת ורוצה כבר שההפלגה לישראל תעבור והרוטים תהיה ממשית פה ועכשיו. היום נעמי צפתה איתי בסרטונים שפטר שלח ואמרה "אמא, את קולטת שזו היאכטה שלנו ? יש לנו יאכטה!"
אז כן... יש לנו יאכטה (!!!)

אז מה איתנו בינתיים? אנחנו מסתדרות מעולה (סליחה פטר), נעמי ועדי עוזרות מאוד עם זואי כשאני בעבודה, ברב הזמן אחרי שהן ישנות אני מפרסמת פריטים למכירה ומנסה לרוקן את הבית עד כמה שניתן.
אנשים שואלים על הפן הרגשי ומשערים שקשה למכור חפצים. אני חייבת לנצל את הבמה (למידה ומישהו חוץ ממני קורא את הבלוג הזה) ולהסביר שזה הכל עניין של מוכנות ולא קשה לי בכלל למכור חפצים, צריך לזכור שזה סה"כ חפצים ותמיד ניתן לקנות חדשים אם רוצים. את זכרונות הילדות ודברים שליוו תקופות משמעותיות בחיינו אנחנו שומרים ב-4 ארגזים. לא צריך יותר מזה... וזה באמת מסתכם בכמה פריטים בודדים ולא בתכולה של בית שלם.

ביום שישי האחרון היתה פעילות בגן של זואי בנושא "הגינה". זואי החליטה שאנחנו משפצות את הדחליל, אז הבאנו בגדים מהבית, ציירנו פנים, הלבשנו והרכבנו. וכיאה למשפחה מרובת בנות החלטנו על מהפיכה בתחום הדחלילים- ושאנו נעשה דחלילה ולא דחליל.
ומכיוון שבימים אלה כל עולמינו סובב סביב הים, זואי החליטה שזו תהיה מלכת הפיראטים.
אז הנה לכם - דחלילת מלכת הפיראטים בכבודה ובעצמה:



אני לא יכולה כבר לחכות שיעברו ה"עוד שבועיים-שלושה" והדברים יהיו אחרת...

יום ראשון, 9 בנובמבר 2014

חודש תשיעי


כמו בחודש תשיעי,  זו בדיוק ההרגשה!!! שתכף זה קורה, עוד רגע ו...יוצא. ישנה ציפיה שכבר יקרה מה שצריך לקרות ודי.
כל יום יש עניין חדש, עוד משהו לטפל בו, בירור על ציוד, התכתבות עם ספקים מחו"ל, מכתב מרישום הסירה או מהברוקר, טיפול מול הבנק, אישורים ממס הכנסה... באמת שלא חסר ...
לפעמים גם מגיע מכתב רשום בדואר ואז רצים מהר מהר לקבל עוד משלוח, השבוע הגיע הספר האחרון מתוך החמישה שהוזמנו:


היומיים האחרונים היו אפקטיביים במיוחד. קיבלנו אישור ואת הניירת הדרושה להעברת הבעלות, התיקונים שביקשנו לבצע ביאכטה בוצעו ובעצם נותר כעת להעביר את יתרת התשלום ולטוס ולהביא אותה לארץ.
פטר יטוס בעוד 3 ימים לקרואטיה וישהה שם שבוע עד שהסקיפר ששכרנו יצטרף אליו ויחד יפליגו איתה לישראל. בשבוע שפטר יהיה שם יסיים את הטיפול בניירת והרישום של הסירה וינסה לברר ואולי גם לרכוש חלק מהציוד שאנחנו צריכים וכך נוכל לחסוך עלויות מלבצע את העבודות והקניות בישראל.
ההפלגה אמורה להיערך כ-8 עד 10 ימים , וזה הרבה זמן להיות בציפייה כשאת בחודש 9 ...

בינתיים ... נעמי הכינה במו ידיה את דגל סלובקיה שיטוס עם פטר ויתנופף לו בדרך אלינו.


אני מבלה באריזות ובמיונים, מחלקת מה ילקח איתנו בפינה אחת, מה ימכר בפינה שניה ומה יאוחסן בפינה שלישית.
עדי דואגת לבדוק כל ארגז שנאסף ולא נסגר הרמטית ולפעמים מוצאת לה "מציאות", כמו קישוטי חג מולד שנעצרו אצלה במקום להגיע אל מחוץ לבית לפח הזבל והיא יצרה איתם בית בובות מרהיב.


בין לבין מגיעים או מתקשרים מדי פעם אנשים לבדוק חפצים שאנחנו מציעים למכירה. היום היתה היענות גדולה במיוחד בעקבות קובץ שפרסמנו עם כל מה שאנחנו מעוניינים למכור.
כל העיסוקם וההמולה לא עצרו את זואי מלגבות תשומת לב מנעמי ויחד הכינו לה חולצה צבעונית ומדהימה. אז הנה היא מדגמנת ליד העץ בחצר:


אז יאללה, שיגמר כבר התשיעי ונוכל לאמר "בשעה טובה" ו"ושחיינו והגיענו לזמן הזה"
ונוכל לנשום לרווחה.

יום ראשון, 2 בנובמבר 2014

בעזרת כסא לבן ישן

במסדרון ביתנו עמד במעבר כסא עץ לבן (גם הוא נמכר בימים האחרונים...)
כל מי שעובר מחדר לחדר, בדרך לשירותים, למקלחת, לחדר העבודה - חייב לעבור דרך הכסא הזה.
כסא בר גבוה,עשוי עץ, שצבעו דהה והשתפשף עם השנים.


 קנינו שניים כאלה כשגרנו כרווקים בקיבוץ כרמיה ואז "איקאה" פתחו סניף בישראל. הכסא הזה עבר איתנו את כל הבתים בהם התגוררנו ותמיד נמצא לו מקום כזה או אחר.
אז ככה יצא שבמסדרון הבית עמד לו הכסא הזה שהונחה עליו הכביסה שמחכה להיכנס נקייה לארון, משחק שנשכח, גומיות שיער, תיק של ביה"ס, ג'קט שנתלה בסוף יום... אך תמיד מתחת לכל, על מושב העץ, היה מונח פרוספקט של Lagoon, החברה שמייצרת את היאכטה שחלמנו וחשבנו ורצינו להאמין שאולי איכשהו יצא שנצליח מתישהו אם יצליח לנו. אז עוד דיברנו בינינו לבין עצמנו ולא העזנו לאמר בקול רם.



אני מאמינה בזה. אם אתה נכסף למשהו אז שים אותו לפנייך. תביט עליו בהזדמנויות שונות ותהליך "ההתבשלות" שלך ברעיון ההשגה ימצא לו דרך. אולי צריך לחכות שיגיע זמן מתאים, אבל בינתיים תסתכל עליו מדי פעם, תזיז את האבק שמצטבר, תשמור שלא יירטב או יקרע, תעיין בו מדי פעם ותיתן לו להפוך לחלק מהבית, ובמילים אחרות - אל תיתן לחלום שלך להישכח.

יום שבת, 1 בנובמבר 2014

נעמי נפרדת מהמיטה


הערב נעמי נאלצה להיפרד מהמיטה שלה, צעד חשוב לכל הדעות! בהתרגשות גדולה ניגשה יחד עם פטר עמוסי מברגים לטובת המשימה, לאחר זמן קצר כבר הועברה המיטה חלק אחר חלק מעבר לגדר לחברינו האהוב יואב (שניקה את החדר לקראת בואה של המיטה !!!)



השינוי הזה גרם לי להיכנס לחדר של הבנות ולעשות סדר בבלאגן ששרר שם וכך יצא שאמנם מיטה אחת הלכה אבל הבנות זכו בחדר נקי, מאורגן מחדש, עם קצת רהיטים שזזו ימינה ושמאלה והתקבלה אותה גברת בשינוי הדרת.
ואם פטר יקרא את הפוסט הזה אז אין ספק שבליבו יחשוב שהכל היתה מזימה שלי למסור ליואב את המיטה דווקא היום, ובעצם התחשק לי לנקות ולהזיז דברים ממקומם כמו בכל פעם אחרי ניקיון, וזה משגע אותו אבל לי נותן הרגשה של התחדשות.

כשהגיעה השעה לשכב לישון הקראתי לזואי את הסיפור "המאפיה של סבא" ,בסיום זואי כנראה עדין הרגישה מוזר בחדר "החדש" והייתה לנו שיחה מעניינת:

זואי : "אמא, אני כבר מתגעגעת לחדר כמו שהיה. יש לך תמונות של החדר הישן?"
אני: "בטח, יש לנו הרבה תמונות של החדר שלכן"
זואי: "יש לכם תמונות של כל הבית?"
אני: "כן זואי, אוצו ואני מצלמים את כל בית"
...
זואי:"אמא, מה יקרה אם לא נזכור את המספר של שלי?" (שלי זו החברה הטובה של זואי,השכנה שלנו מאחור)
אני: "אז נרשום לנו אותו שלא נשכח, אל תדאגי"
זואי: "ואם הוא ילך לאיבוד?"
אני: "אז נתקשר לאמא של אלה ונבקש שתיתן לנו את המס של שלי"
זואי: "היא תיתן לנו למתנה?"
אני: "את מה למתנה?"
זואי: "את המספר של שלי."
אני: "אהההה...בווודאי!"
....
אני: "זואי, את יודעת ששלי תוכל לבוא לבקר אותנו עם ההורים שלה..."
זואי: "ואם הם לא ידעו איפה אנחנו ביאכטה?"
אני: "אז נגיד להם"
זואי: "ואם הם לא ידעו איפה אנחנו"
אני: "אז נסביר להם בטלפון והם יבואו במטוס ונוכל להיפגש"
זואי: "ואם הם לא ידעו איפה המטוס?"
אני: "אז נסביר להם הכל, אל תדאגי"
זואי: "טוב"

יום שבת, 25 באוקטובר 2014

לוגו

עוד שלב נחמד בתהליך הוא לחפש לוגו מתאים, כולנו התגייסנו למשימה ציירנו ואיירנו.
התקבלו יצירות מופת לא רעות ...

היום בבוקר התעוררתי עם מוזה לרעיון חדש ללוגו שלנו. אם אצליח לשכנע את כל השאר אז יש סיכוי שזה הנבחר...


לוגו זה בעצם איור שמספר את הסיפור שלך בלי לתאר במילים ובמשפטים ארוכים. לא משנה אם הוא מכיל אותיות או צורות , חשוב שיבטא משהו מאוד בסיסי בהוויה. 
לנו חשובים כמה דברים:
  • משפחתיות - שיבטא באיזו צורה את זה שאנחנו קבוצה, תא משפחתי. כל השינוי הזה הוא להיות יחד אנחנו והילדים וחשוב שזה יבוא לביטוי. נראה לנו שהשם שבחרנו "רוטים" כבר אומר הכל בעניין.
  • אלמנט של טבע - אולי ים, אולי שמש, אולי צמחיה. אנחנו רוצים לתת ביטוי לחשיבות של טבע הדברים.
  • פשטות - לא משהו מתוחכם מדי, לא רוצים להיות חברת ההיי-טק הבאה.
  • קריא וברור - הלוגו צריך להיות קריא וברור, הוא יתנוסס על הסירה וצריך שיהיה ניתן להבחין בו ולקרוא בקלות.
  • צבעוניות -  חשוב שיהיה קריא, הכל טוב ובסדר, אבל קצת צבע אף פעם לא מזיק...

יום שישי, 24 באוקטובר 2014

מה אתם אומרים על זה?

זה בדיוק הרגע, ממש עכשיו זה קורה, אחרי כל המחשבות, התיכנונים והחלומות זו בדיוק הנקודה שכל כך רצינו להיות בה.
כשיצאנו מהבנק חייכנו אחד לשני ואמרנו שאנחנו אשכרה עושים את זה!

יום רביעי, 15 באוקטובר 2014

אולי זאת היא?

פטר חזר אתמול מקרואטיה. אחרי התכתבות עם ברוקרית במשך מס' פעמים, החלטנו שהבשילו התנאים לנסוע לשם ולראות את הסירה בעצמנו. תחילה היה ברור לנו ששנינו נטוס ונראה את הכלה יחד, אבל אחרי שעשינו חישוב עלויות והזמן שדוחק לחזור מהר לעבודה והילדים, החלטנו שפטר יטוס לבד.
הסירה עוגנת בספליט, שרק בעיר הזו יש 11 מרינות! אין טיסה ישירה לספליט, מה שאילץ את פטר לטוס לוינה ומשם לזאגרב בירת קרואטיה ומשם לשכור רכב ולנהוג עוד 4 שעות, חתיכת טירטור.... אבל אם זה זה והיא אמורה להיות שלנו אז בטח זה שווה...
פטר ואני כבר יודעים שאצלנו שום דבר לא בא בקלות אבל תמיד בסוף איכשהו הכל מסתדר לטובה.


בספליט היה לו יום  אחד שבו נפגש עם השמאי, הברוקרית והבעלים. תחילה רצינו שמאי עם המלצות מיוון אבל אחרי שששמע שהסירה בקרואטיה כנראה החליט שלא מתאים לו. את השמאי הזה מצאנו דרך האינטרנט, והתברר שהוא מתגורר בספליט. הכימיה איתו היתה נהדרת עוד מההתכתבויות הראשונות, הוא הסכים להצטרף לפטר לראות את הסירה ושאם תיסגר העיסקה יערוך בשבילנו את הבדיקה המקיפה כמו שבד"כ עושים.
הבדיקה כללה הפלגה קצרה ומעבר על החלקים החיוניים, התרשמות מהתחזוקה והניקיון, בדיקה האם יש סדקים, ריח לא טוב, סימני רטיבות בחלק הפנימי, וכד'...
עד היום הזדמן לנו פעם אחת די ממזמן להיות ב-Lagoon 380 וקינן בנו החשש אי שם עמוק שאולי אנחנו מדמיינים אותה אחרת ממה שבאמת, אבל בערב כשפטר התקשר לספר לי איך היה אותו יום, הדבר הראשון שציין הוא שכ"כ כייף להיות בה ושאין ספק שהיא רחבה ונוחה ומתאימה ל-5 נפשות כמו שחשבנו. (וזה הרגיע אותנו מאוד שאנחנו עושים את הבחירה הנכונה).
אז אחרי אותו יום ארוך ומשא ומתן על המחיר, למחרת בבוקר ניגש לסירה לבד ומצא אותה שקטה ורגועה והשלים עם ההחלטה שהיא אכן מתאימה לנו, וכשניפגש איתם שוב כבר סוכמו הדברים בע"פ ואז... החל את הדרך הארוכה חזרה הביתה.

ועכשיו מה ???
מאוד קשה להבין מה בא לפני מה. חשבנו שהתהליך הוא ברור ומובנה אבל לא לגמרי. בגלל שהברוקרית מייצגת את הבעלים אז החוזה הוא בעצם בין המשרד שלה לבעלים וכרגע אנחנו מחכים להעתק של החוזה. בחוזה הזה אמורים להיות רשומים גם פרטי הקונה ופרטי העיסקה, אבל הקונה לא חותם. מאוד מוזר...
בינתיים הזמנו את השמאי שיעשה בדיקה מקיפה ליאכטה, בסיום הבדיקה אנחנו מקבלים דו"ח מפורט ותמונות, הבדיקה נעשית בסירה גם כשהיא במים וגם ממחוץ למים, מה שאומר שצריך לשלם גם על המנוף.
עדין לא ברור לנו איך התשלום מתבצע, אם ישנה מקדמה או רק תשלום מלא על עיסקה וזהו,  ...
אבל אני בטוחה שתוך יום או יומיים התבררו הדברים.
בכל מקרה , אחרי שנעבור את שלב השמאות והתשלום, מתחיל שלב הבא של רישום דגל ואח"כ ההבאה שלה לארץ.
שזה גם כנראה לא ממש פשוט, אבל גם לא ציפינו שיהיה , נכון?!

יום רביעי, 8 באוקטובר 2014

לילות כימים

ישנם לילות כאלה שאני מתהפכת במיטה שוב ושוב, שומעת את השעון קוקיה קורא בכל חצי שעה פעם אחת ובכל שעה עגולה פעם שניה, והנה שתיים לפנות בוקר וזואי מגיעה אלינו במיטה והנה שלוש ואני מתהפכת שמאלה ובודקת האם עדין חשוך והנה ארבע ומתהפכת ימינה לחבוק את הקטנה ועדין בחוץ חשוך.
אז מה עושים עם כל המחשבות שרצות בראש?! מתי נמצא סירה? למה לא מסתדר עם היאכטה בקרואטיה שהרגישה לנו נכון? האם נמצא בזמן סירה אחרת מתאימה? מה יהיה בין הזמן שנפנה את הדירה ועד שנקבל את הדירה הקטנה שרכשנו? האם נגור ביאכטה? האם נשכיר דירה ? איפה נאחסן את החפצים? איך נסיע את הבנות ללימודים? ... מדובר יחסית בתקופה קצרה מסוף דצמבר ועד יולי שנצא לטיול , אבל 6 חודשים שכרגע באפלה ואין לי מושג איך יסתדרו הדברים.

בשעה ארבע וחצי הפסקתי להילחם במחשבות. החלטתי שזה זמן טוב לחפיפת שיער ומקלחת חמה מבלי שאף אחד יפריע לי באמצע (נהניתי!) , אח"כ ישבתי לי עם קפה בפינת אוכל ולפני הספר המדהים של גיל חובב "אוכל של סבתא".


את הספר השאלתי מחוה כשהתארחנו אצלם ביום כיפור. איך זה שתמיד מגיעים לספרי בישול ביום כיפור ? וזה בכלל לא משנה אם אתה מאלה שצמים או לא, אולי זה רעיון הצום שחדור בנו ואולי זה בגלל עודף הזמן שיש בחג הזה.
בכל אופן, הספר מצא חן בעיני מפני שיש בו מתכונים ביתיים, עממיים שעשו לי חשק.
אז הנה אני בסביבות שש בבוקר מסיימת את כל המאכלים (הצימחונים שביניהם) באופן תאורטי ,וכבר אני מקנחת בבלינצ'ס שבעמוד האחרון והאמת היא שהצלחתי להירגע. השמיים בחוץ מתבהרים לאיטם והרגשתי טוב יותר וכבר די מנומנמת.
ועם מחשבה ש"בטח איכשהו הדברים יסתדרו" ו"יהיה בסדר" ישראלי אופייני, חטפתי לי עוד שעת שינה לפני ההתארגנות לעבודה.
אז היום ערב חג סוכות ונתארח אצל יוליקה האהובה עם כל המשפחה, ערב מרגש שבעצם נפרדים מהבית שלה ושל רובי העמוס זיכרונות. בנובמבר יוליקה עוברת לדירתה החדשה בהוד השרון, התחלה חדשה בשנה חדשה.

יום שישי, 3 באוקטובר 2014

איחולים לשנה החדשה

ביום כזה, ערב יום כיפור, כשחושבים על השנה החולפת והשנה שמצפה, איך הינו ומה אנחנו מאחלים לעצמנו שיבוא, מולי עמד השלט הזה שדיבר אלי ועלי מבלי למצמץ.