יום שישי, 31 ביולי 2015

איפה אנחנו ?

יום טיול בפטייה

את הימים האחרונים שלנו בתורכיה עשינו בקרבת העיר פטייה, שנקראת על שם פטי – הטייס הראשון של תורכיה. העיר שוכנת במפרץ רחב, מלאת יאכטות ומרינות, סביבה הרים שחצובים בהם קברים ישנים ודגל אחד תורכי ענק שמתנופף.





מיד כשהגענו לחוף ראינו צב ים צמוד למעגן, כנראה שהצבים רגילים שזה מקום טוב לקבל אוכל מתיירים נלהבים, כי אחרי שסיימנו לרדוף אחרי האחד שנגלה לנו, ראינו אחד אחר שקבוצת אנשים מאכילה אותו ובכל פעם הוא משרבב את הראש החוצה



צמוד למעגן ישנו השוק שזה בעצם מספר רחובות עמוסים בחנויות צבעוניות ומסעדות. טיילנו ביום חם מאוד והיה נעים להיכנס בין הרחובות הצרים והמוצלים בצמחים, כדורי זכוכית, מטריות או סתם בדים וחלקי גגות.











המשכנו ברגל כדי להגיע לקברים אותם ראינו מהים, טיפסנו על יותר מ-200 מדרגות אך הנוף שנשקף מלמעלה על המפרץ כולו היה שווה את זה. מעניין החיבור בין החלק הנמוך של העיר התוססת תיירים ומודרניזציה לבין החלק העליון שקרוב כל כך ויש בו היסטוריה של מעל 2000 שנה.






ירדנו מהקברים דרך סמטאות ורחובות שמקיפים את מרכז העיר וכאן מצאנו חנויות יותר עממיות של כלי בית, טקסטיל, מוצרי חשמל ועוד. זה היה בדיוק המקום לקנות את הקומקום תה התורכי שרצינו, שהוא בעצם שני קומקומים מונחים אחד על השני- בתחתון מרתיחים מים ובעליון מבשלים את התמצית לתה. אחרי שהשלמנו את המשימה הזו, התפנינו לחובה השניה והיא טעימות של "רחת לוקום". ישנן חנויות של ממתקים תורכים בכל מקום, חתוכים ומסודרים לפי טעמים בצבעים מגרים, אז קנינו לנו מגש מעורב כדי שנוכל לטעום מכל מיני סוגים.






הפסל של פטי-הטייס התורכי הראשון על שמו נקרראת העיר

חזרנו עייפים, מרוצים ורצוצים, פטר המסכן עוד היה צריך לחתור ידנית כי בדרך לסירה נגמר לנו הדלק בדינגי.



יום שבת, 25 ביולי 2015

בין לבין קצת מטיילים

בין חיפושי בעלי מקצוע היו לנו 4 ימים חופשיים בהם הסתיים חג הראמדן, בשביל הטורקים זהו חג גדול ומשפחתי. האזור שבין פטייה וגוצ'ק הררי עם הרבה מאוד מפרצים ומלא באיים פזורים בכל מקום. אפשר למצוא יאכטות של תיירים, סירות מנוע קטנות וגולטים של המקומיים שעוגנים ליום או יותר. זו תרבות "סופ"ש" נחמדה לנפוש בצורה כזו. נתקלנו במשפחות עם ילדים ביאכטות מושכרות או פרטיות, בחבר'ה צעירים בסירה של ההורים, בזוג מבוגרים בדוגית קטנה.
גם אנחנו ניסינו למצוא לנו פינות לעגינה ובדרך כלל ישנו כל לילה במקום אחר.



אחת הבעיות שנתקלנו בהן זו צרעות. ישנם חופים שהצרעות בהן באלפים ודי מטריד שהן חגות סביבך כל הזמן, נכנסות פנימה לסירה ואפילו אחת מהן עקצה את זואי. לא בכל החופים יש צרעות, כנראה זה תלוי בסוג הצמחיה שגדלה במקום. עם הזמן למדנו להתרחק ממקומות עגינה שיש בהם הרבה עצים וכך גם נמנענו מהאורחים הלא רצויים האלו. סיפרו לנו שהמקומיים מגרשים את הצרעות ע"י כך שמבעירים קפה שחור בצלחת והריח גורם לצרעות להתרחק. לא ניסינו אבל שווה לנסות...



בגלל האופי הסלעי של המקום, ישנם מקומות עמוקים מספיק לעגינה. קרוב לחופים חלק מהמקומות סלעיים וצריך מאוד לשים לב לעומק שיכול פתאום להשתנות. העומק של הסירה שלנו יחסית נמוך ופחות מ-2 מטר, מה שמאפשר לנו להתקרב מאוד, באחת הפעמים למדנו לקח להיות עירניים והצלחנו להתחמק מגוש סלעים שבלט יותר מהשאר.












יום חמישי, 23 ביולי 2015

עבודות בסירה

שבועיים עברו מאז שהגענו לתורכיה ושבוע מאז שביצענו הזמנות עבודה. למעשה הסיבה העיקרית שבגללה הגענו לתורכיה היא בכדי לבצע את העבודות להם אנחנו זקוקים לטובת המשך הטיול. התרכזנו ב-4 פרוייקטים עיקריים:
1. גשר נירוסטה עליו יהיו הפאנלים הסולאריים, הגנרטור רוח והאנטנות
2. מערכת חשמל כוללת לסירה
3. דינגי חדשה כולל מנוע
4. עוגן חדש
מאוד רצינו להכניס לפרוייקטים גם מתפיל מים, אך נחכה עם זה קצת בשל שיקולים כלכליים.

גוצ'ק היא עיירה קטנטנה שכל כולה ליאכטות, אינספור חנויות ובעלי מקצוע וניתן תאורטית להשיג כאן הכל. בשל חוסר הניסיון שלנו פנינו לסוכן מחברת CNL שעוזר לנו למצוא את בעלי המקצוע ולוקח אותנו לחנויות מחוץ לגוצ'ק כדי לבחור את הדרוש לנו. בסופו של עניין נבצע חלק מהעבודות דרכו ונשלם לו עמלה על כך וחלק אחר נקנה באופן עצמאי בחנויות שבעיר.








התורכים שותים הרבה מאוד תה בכוסות קטנות ושקופות שלידן 2 קוביות סוכר וכפית קטנה לערבוב, כפרסיה טובה שלמדה את ערכה של כוס התה מבית סבא וסבתא, התרגלנו מהר מאוד להצטרף אליהם למנהג ונהנינו מכוס תה בכל מקום. יש להם הרבה מאוד סוגי תה שבחנויות נמכרים באריזות גדולות, לרב הם מערבבים מספר סוגים ומציעים אחד לשני תה, כמו שאנחנו מציעים שתיה קרה או כוס קפה. אתמול קנינו לעצמנו גם חבילת תה כזו גדולה ובהמשך ניקנה גם קומקום שיתאים לנו.
בעיר ניתן לראות נערים על קטנועים עם מגש כוסות תה שהם מחלקים לבעלי החנויות השונות ואחרי זמן מה אוספים את הכוסות הריקות.




כל עוד לא מבוצעות עבודות בסירה, אנחנו עוגנים על עוגן מחוץ למרינה במרחק 40 מטר מהחוף וכך חוסכים בעלויות היקרות שבשהיה במרינה. לילה כאן עולה כ- 100 יורו במרינות הפשוטות, ויש כאן כארבע או חמש מרינות שונות בעלות אופי שונה, ממרינה עירונית ועד מרינה ליאכטות פאר.
אתמול ניכנסנו למרינה העירונית לטובת מילוי מיכלי המים שלנו. וידאו איתנו מספר פעמים שאנחנו לא נשארים ללילה ורק ממלאים מים, הם לא מקבלים קטאמרנים בכלל בגלל הצפיפות והחוסר מקום במרינה. בסופו של עניין איפשרו לנו למלא מים תמורת 10 לירות תורכיות שהן כ-15 ש"ח.


יום רביעי, 15 ביולי 2015

מה אוכלים פה ?



אוכל הוא עניין חשוב בכלל, אך בחיים בסירה הוא תופס מקום חשוב עוד יותר.
אחת הסיבות היא שאין יותר ארוחות אצל סבתא, אז חייבים לדאוג לבשל באופן קבוע כדי להיות שבעים ובים זה בעייתי להיות שבע כי יש חשק לאכול כל הזמן. סיבה אחרת היא שאוכל מזין ומסודר נותן לנו תחושה של חיוניות ושומר על כולם מרוצים.
את רב הבקרים אנחנו פותחים בסלט עם ירקות, פירות ולחם שאנו אופים ב"סיר פלא" על הגז. כולנו אוהבים גבינות אז תמיד מוסיפים גבינות למריחה או מפזרים גבינות בסלט.
כיום אנחנו בגוצ'ק בתורכיה ומאוד פשוט למצוא פירות וירקות בשפע, ישנם ירקנים בכל פינת רחוב וגם בסופרמרקטים ניתן לקנות את רב המגוון. אתמול עשינו קניה של ענבים, מלפפונים, תאנים, דובדבנים, פלפלים ופטריות.
חגיגה של טעמים.



מכיוון שזו מרינה קטנה אך יוקרתית יש כאן הרבה יאכטות שעוגנות, יאכטות פאר שקשורות לרציפים במרינות וגם יאכטות של פשוטי העם כמונו שעוגנים עם עוגן מחוץ למרינה. ישנן סירות שמוכרות אוכל ושטות בין היאכטות. ראינו כזו של גלידות, אחרת של פירות וירקות ואפילו אחת עם מוצרי מאפה.



ירקות וגבינות זה טוב ויפה, אך עם כל הכבוד אנחנו משפחה שאוכלת וזקוקה למנות קצת יותר מסיביות מפעם לפעם.
אחד המאכלים שאנחנו אוהבים זה קוסקוס עם מרק ירקות. גל שיש מ"פפונה" שהיא גם חברה יקרה לקחת על עצמה פרוייקט והמציאה עבורנו "ספר בישול לסירה", אחרי שכל התבשילים והמאפים עברו בדיקות איכות וכן בדיקות חסכון במצרכים בעייתים ובשימוש בכלי מטבח חשמליים, קיבלנו ספר מתכונים איכותי שאחד המתכונים בו זה איך להכין קוסקוס אמיתי בפשטות שלא תאמן.
אז ניסינו, ואנחנו הולכים לחזור על זה עוד הרבה פעמים!






מעבר לכל אלה יש גם ארוחות של כייף בחוץ, שפשוט לוקחים מה שיש במטבח ובמקרר באותו הרגע, מוסיפים לזה מדורה ומתקבל ערב מדהים ומשפחתי, ואז כבר לא חשוב מה בישלתם...כי הכל נאכל בתאבון.