יום שלישי, 15 בינואר 2019

מי פה מליונר ?!

בדרך שלנו פגשנו הרבה אנשים נפלאים, משפחת דדון זו אחת מהם. בעצם... טכנית לא ממש נפגשנו...אבל יעל פנתה אלינו לפני הרבה זמן כשגם להם נכנס הג'וק וניסינו לענות על שאלות ולתרום ממה שאנחנו יודעים ומפה לשם שמרנו על קשר בהתכתבויות.

בינתיים הם יצאו למסע משלהם וכרגע מפליגים באירופה. 
יעל הזו, חריפה וחדת לשון, פרסמה ב-7.12.2018 פוסט שמצא חן בעיני במיוחד. אז ביקשתי את רשותה והנה הוא לפניכם.
פוסטים נוספים שלה תוכלו לקרוא בדף הפייסבוק המשפחתי.

מחשבות לאחר חודשיים באיטליה.


"אז ככה..
אתחיל בכך שאין ספק כלל שאין בשום מקום קדושה כמו בארץ ישראל, קסם כמו בארץ ישראל ויופי כמו של ארץ ישראל.
אני משתדלת לתאר בפני כולם את ארץ הקודש הקטנה והמיוחדת שלנו שבה נוכל למצוא שלג, יערות, מדבר, מכתשים, אגמים, ימים ועוד בשטח כל כך קטן.

אבל… זאת היא ארץ ישראל ולא מדינת ישראל.
כי מדינת ישראל מנוהלת ע״י אנשים חמדנים ורעים והגופים המשלתיים במדינת ישראל מתנהלים כמו מאפיה.
וככה ממרחק לאחר שנלחמתי בכל הכח לשנות את אורח החיים שלנו ועברתי אינספור בירוקרטיות על מנת להגשים זאת אני מרגישה שאני רואה את הדברים בצורה מפוכחת יותר.
כי כשאתה חי בצורה שבה אתה נלחם לסגור את החודש ולשלם את המשכנתא שלך ושלל ההוצאות המטורפות אתה לא שם לב.
אתה עסוק מידי וטרוד מידי ועייף מידי.
אתה לא שם לב שאתה בעצם עבד.. לא השתנה כלום מאז שיצאנו ממצרים. רק האדונים התחלפו להם.
החלפנו את העבדות של פעם בעבדות מודרנית
ואנחנו עדיין כמו כבשים הולכים עם העדר בלי למחות בלי לנסות לחולל שינוי.
אנחנו עייפים מידי בשביל זה.

אני נכנסת כאן לסופר וקונה מכל טוב והסכום החודשי מסתכם ב2000 ש״ח לחודש למשפחה של 5 נפשות.
למה במדינת ישראל אני צריכה לשלם פי 3 מזה??
אני ממלאת דלק ברכב שלי בחצי מהסכום שאני משלמת במדינת ישראל. למה??
אני משלמת על עגינה במרינה הכי נקייה ומסודרת שראיתי בחיים שלי 840 ש״ח לחודש כולל חשמל מים ואינטרנט.
למה בישראל לוקחים 3000 ש״ח ??

למה?
ככה! כי אפשר! כי יש מי שישלם ואין מי שימחה וילחם.

כל היום מציפים אותנו בפרסומות והצעות להשקעות ומשכנעים אותנו לקחת הלוואות.
רוצים שנהיה תלויים.
תשאלו אנשים סביבכם שיש להם סכום יפה בחשבון (אם נשארו כאלה) איך הבנק מתנהל מולם. איזה שיחות טלפון הם קבלים מהבנק עם שיכנועים לקחת הלוואות בריבית נמוכה ביותר רק כדי לכבול אותם. למה? כי יש להם יותר מדי כסף בחשבון והעצמאות הזאת מלחיצה את הבנקים.

דבר נוסף שגילינו תוך כדי השיטוט הקצר שלנו בעולם זה שהיבואנים במדינת ישראל מרמים אותנו ודוחפים לנו את המוצרים הכי פשוטים וזולים כמותגים יקרים ונחשבים.

מי שהיה במקסיקו יודע שקורונה נחשבת לבירה הכי ירודה וזולה במקסיקו. הם קוראים לה שם ״שתן״.

ומצטערת לקלקל לכם אבל פסטה ברילה באיטליה זאת הפסטה הכי נחותה.. אה והיא עולה כאן חצי יורו לחבילה.

נדהמנו לגלות את העובדות המעצבנות האלו על המון מוצרים.

המון אנשים הרימו גבה כשהחלטנו לקנות יאכטה ולעבור לגור בה. 
שמעתי כל מיני שמועות עלינו..
שאנחנו מיליונרים..או שההורים שלי מליונרים ואני סתם מפונקת שקיבלה מהם את הכסף.. שבכלל זכינו בלוטו ועוד שלל רעיונות של אנשים צרי עין או צרי מוח.

אז תנו לי לחדש לכם.
אנחנו לא מיליונרים..
היאכטה שלנו עולה שליש ממחיר של בית בשומרון. יש לנו מתפיל מים, גנרטור רוח וגנרטור רגיל כך שאנחנו לא צריכים לשלם על מים וחשמל, מיסי ישוב ארנונות וכו.. ולרוב אנחנו משתמשים במפרשים כאשר אנחנו שטים ממקום למקום.
התקציב החודשי שלנו הוא שליש התקציב שנאלצנו להוציא בארץ.

אולי אתם בעצם המיליונרים?
שמרשים לעצמם לקחת משכנתאות והלוואות מעל  הפופיק.. כדי לקנות 4 קירות ב2,000000 ש״ח ויותר. ולעשות שיפוצים שעולים הון כדי לחיות בחלל יפה יותר שיספק לכם את התירוץ הנדרש לעבודה הסיזיפית שאתם עובדים בה.

אז אחים יקרים סליחה אם הרגזתי מישהו..
המטרה היא לעורר לחשיבה מחוץ לקופסא.
להפסיק ללכת אחרי העדר ולפעול למען עתיד הילדים שלנו.. לחנך אותם לעצמאות כלכלית אמיתית.

ונסיים את הפוסט בתודה גדולה לביטוח לאומי שהודיע לנו אתמול שמי שיצא לטייל בחו״ל אינו זכאי לקצבת ילדים יותר.
אבל.. כן חייב להמשיך לשלם את דמי הביטוח הלאומי והמיסים כרגיל.

לא נורא נשרוד.. קצבת הילדים היא רק 500 ש״ח בחודש. אנחנו לא דנמרק."


יום שני, 14 בינואר 2019

הספנה בריו דולצ'ה, גואטמלה

שלושה שבועות הינו בהספנה בRam Marina. חשבתי שנכנס רק לשבוע, לשייף, לצבוע והופ אנחנו כבר במים חזרה. זה לא קרה.



זה לא שהדברים הסתבכו יותר מדי, אבל כן זזו לאט. השיוף היתה המשימה הראשונה שארכה שישה ימים ארוכים, בהם כל הצבע שהיה לנו בתחתית הוסר לחלוטין עד לשכבת הג'לקוט ויצר ענני אבק כחולים, אפורים ולבנים שכיסו ולא אפשרו לנו לעשות כלום בנוסף. בהתחלה פטר חשב שיעשה את זה בעצמו, אבל אחרי יום אחד הבין במה מדובר ופנינו למרינה להזמין דרכם את העבודה.

את רב אותם ימים ראשונים העברנו במועדון הקטן שעומד לרשות הלקוחות, נהנים מהאינטרנט והמיזוג אוויר, ופגישות עם בעלי מקצוע אחרים כדי לבדוק מה האפשרויות שלנו.

ככה זה נראה בהתחלה...

ככה זה תוך כדי...

מתחילים צביעה עם צבע בסיס

אז מה עשינו שם?

אחד הפרויקטים הגדולים שהחלטנו להיכנס אליו הוא הגג קשיח שבקוקפיט. יש לנו קונסטרוקציית נירוסטה עליה היה חיפוי בד מתאים שעם השנים התיישן והוחלף לשלוש לוחות סטאר-בורד Star Board  .קנינו בזמנו בהתלהבות גדולה את הלוחות פלסטיק המיוחד הזה שעמיד בפני כל דבר וחשבנו שהנה נמצא הפתרון המושלם, אך לא עבר זמן עד שהודנו בפני עצמנו שהאיכות מעולה אבל המראה לא משהו...

פרוייקט אחר, היה תפירה חדשה של לייזי-בג ומגן לחלוץ, שניהם בעצם כיסויים למפרש.  קנינו בד סנברלה Sunbrella מבעוד מועד כשהיינו בפנמה וכעת הזמנו כיסויים חדשים, מושבים לקוקפיט ושקים לחבלים.

המדבקות שלנו גם הן אבדו תחת השמש והים והלבינו לחלוטין, ואם כבר מתעסקים באסטטיקה של גג, תפירות וצבע, אז חידשנו את עצמנו עם מדבקות שם וסמל.

אחרי שהשיוף הסתיים סופסוף, התחלנו בעבודה האמיתית של צביעת התחתית, בדיקה ובקרה של המנועים, טיפול בהגאים, ניקוי והחלפה של חבלים, שטיפת מפרשים, צביעה של הדינגי, החלפת שרשרת , צביעת עוגן, החלפת צינקים ועוד כל מיני....
כל יום התחיל עם אותה רשימה ארוכה של מטלות, כמה מהן נמחקות ועוד כמה נוספות.






צובעים את הדינגי עם צבע גומי מיוחד שיגן עליה מנזקי השמש

טוב, אז קצת נסחפנו עם האדום והחלטנו שגם לאסלות לא יזיק קצת צבע...

מדבקות שם חדשות


מפנקים גם את ההגאים

צוות ניקוי מפרשים

קצת על החיים תוך כדי במספנה

מיום ליום הבלאגן על הקרקע הלך והתעצם, כשאנחנו עולים ויורדים בסולם ומורידים עוד כלי עבודה או דברים שצריך למיין ולשטוף. הרגליים תמיד מלוכלכות, הסירה תמיד מלוכלכת וסמרטוטים נערמים בכל פינה.


זואי בנתה לה "חנות" של אבנים בכל מיני צורות ואפילו תלתה שלט במועדון בניסיון למכור אותם. בין לבין העבודה היומיומית בחנות, נהנתה לרכוב ברחבי המרינה על האופניים. תענוג שלא מזדמן בכל יום.



נעמי ועדי עזרו במטלות השונות, למדו במועדון או ביקרו חברים במרינה השכנה. אחת התעסוקות המפנקות בימים האלה היתה להנות ממקלחת של מים זורמים וחמימים. כל התענוגות האחרות מתגמדות ליד העונג שבמקלחת אחת שווה. (אלה החיים בסירה יבינו).
החלק הפחות כייפי, היה הביקור בשירותים. במיוחד בשעות הלילה, הצעידה הזו עד לשם וחזרה שגורמת לשינה לברוח, הפכה את הלילות לסהרורים ואת השינה ללא רצופה.

חייבים סיום עם אקשן


חוזרים למים!

אז סופסוף הגיע היום לרדת חזרה למים, פטר חגג יומולדת 50, קיבלנו את שנת 2019 ואנחנו הרגשנו מוכנים. עדין בלי גג ובלי כיסויים, אלה פרויקטים שנסיים בהמשך כשנהיה כבר על המים.

מגיע המנוף, מחברים את הרצועות ורגע לפני שהוא מניף אותנו לאוויר אנחנו רואים שהוא נצמד יותר מדי לגוף הסירה. אחרי שבדקנו שהכל בסדר המשכנו את הדרך עד למים והגיע הרגע להפעיל את המנועים. מנוע ראשון מניע מיד ללא תקלות, המנוע השני מקרטע ומסרב. אחרי כמה נסיונות גם זה מסתדר ומשחררים אותנו מהחבלים.
אנחנו מתחילים ברוורס, לצאת מהתעלה, בצד אחד תחנת דלק, בצד שני קשורות סירות. ואז אותו מנוע שובק חיים שוב. אנחנו מגנים עם הפנדרים על הסירה האחרת שהתקרבנו אליה למרחק נגיעה, פטר מנסה להמשיך ברוורס ולצאת מהתעלה הצרה.
לאחר כמה רגעים המנוע מניע אך לא מאיץ, אנחנו ממשיכים לתוך המפרץ וזורקים עוגן במקום בטוח ראשון.
בבדיקה מאוחרת יותר, נגלה שהכבל גז נקרע ונחליף אותו לחדש.

זה אף פעם לא נגמר...העבודות על הסירה... תמיד עוד משהו לשמור על ערנות מתמדת!