יום שני, 15 בינואר 2018

La Vauclin, מרטיניק


לה ווקלה, עיירה קטנה בחוף המזרחי של מרטיניק. יצאנו אליה בכדי למצוא ציוד לגלשן רוח של נעמי כי היא ידועה כמקום מוכר לקייטים וגלשני רוח וגם כדי לגוון קצת אחרי שהיה של כמה שבועות בסנט-אן.
החוף המזרחי של מרטיניק שונה לגמרי, כיוון הגלים מהאוקיאנוס האטלנטי ישירות אליו יוצרים נוף שונה, הרבה פחות מתוייר, יותר פראי וטבעי, כפרים ועיירות קטנות.
במקביל לקו החוף רצועות ריפים ארוכות, ישנן מספר כניסות ואז אפשר להפליג בין הריף לאי, מקום טוב להימנע מגלי האוקיאנוס הגדולים וכן להיכנס לאחד המפרצים המבודדים. בעבר הפלגנו לכל אורך החוף המזרחי של מרטיניק כשהגענו מהאי גוודלופ שצפונית לו.



עגנו ליד מרכז הגלישה הגדול ביותר באי ומסתבר גם אחד המקומות הידועים בעולם לגלישת רוח וקייטים. השהייה על עוגן היתה כמו במכונת כביסה עם הגלים הגדולים שנכנסים למפרץ ומנדנדים את הסירה בלי הפסקה, ביקור קצר בבית הספר לגלישה לא עשה סימן אופטימי להשיג את החלקים שאנחנו צריכים, ואחרי לילה ארוך אחד היה ברור שאנחנו לא רוצים להישאר שם עוד רגע.


המשכנו צפונה עוד קצת ונכנסנו לתוך מפרץ מבודד, פתאום המים שקטו, הרגשנו כמו באגם אחד גדול. במקום לא עגנו עוד סירות, רק סירות מנוע קטנות שעברו מדי פעם ושוב השאירו אותנו לבד. מסביב גבעות ירוקות וכמה וילות גדולות מפוזרות פה ושם ושבילים קצרים שאפשר להלך.
נשארנו יום ועוד יום ועוד כמה ימים, הקסם של המקום השקט עשה את שלו. כשהינו צריכים אז חיפשנו מקום גישה או איזה שביל ומשם הלכנו ברגל לעיירה הקרובה, הצטיידנו במה שצריך וחזרנו לפינה השקטה שלנו. באחד המסעות האלה עם נעמי מצאנו עץ בננות וחזרנו עם אשכול ענקי שנתלה בקוקפיט.



כשהגיע הזמן לעזוב, יצאנו חזרה לכיוון סנט-אן שבדרום האי. לדייגים במרטיניק יש הרגל נוראי להשליך מלכודות דגים לים ולסמן אותם במקרה הטוב בבקבוק שתיה פלסטיק, אין סיכוי לראות ממרחק את הבקבוקים האלה שמפוזרים על פני הים וקשורים בחבל אחד לשני ולמלכודת אי שם למטה במעמקים. לא ברור איך במקום כזה מתקדם אין חוקים או עכיפה להשלכת המלכודות לים, שיוצרות סיכון גדול לסירות שמפליגות באזור וזיהום לים ולחוף עם כל הבקבוקים האלה שמפוזרים בכל מקום.
כבר קרה לנו בעבר שהמנוע נעצר אחרי שאחד החבלים מסתבך בפרופלור, חוויה לא נעימה בזמן הפלגה שיכולה לגרום לנזק לסירה ומסוכנת למי שצריך לקפוץ למים לשחרר אותה מהחבלים, אך הפעם זה קרה לנו במקום הלא נכון בזמן הלא נכון.
המנוע עצר ומנע מאיתנו להתרחק מהריף שמימין, החבל הארוך שקע עם המלכולדת עמוק למטה ולא הצלחנו למשוך בכדי לחתוך אותו, היה ברור לנו שבמקרה הטוב אנחנו תולשים את הפרופלור וכל מה שמחובר אליו, במקרה הגרוע אנחנו מאבדים את הסירה על הריף ויוצאים מזה חבולים מאוד.
הגלים האטלנטים הגדולים דחפו אותנו מערבה לכיוון הריף, העוצמה שלהם הלכה והתגברה ככל שהתקרבנו לריף, כבר ראינו את הסלעים בקרקעית כשהגיעו גלים גבוהים ששטפו את הסירה. אולי עומק של שלושה או ארבעה מטרים בלבד, רעש גדול מהגלים, קריאות של כולנו, בזמן כזה היסטרי אף אחד לא חשב לסגור את החלונות והחדרים התמלאו במי ים. עדי וזואי נשארו בפנים, סגרו ואיבטחו מה שהצליחו. פטר, נעמי ואני הינו בחוץ מנסים לחלופין לנהוג בסירה, לחתוך את המלכודת ולהוריד עוגן שימנע מאיתנו להמשיך להיסחף לריף.


בשלב הזה כולנו הינו ספוגים במים, בדיעבד הורדת העוגן היתה הדבר החכם שעשינו אך בשעת מעשה הצליל של השרשת הנמתכת בכח והסירה המטלטלת במתח שבין הגלים לעוגן הנעוץ אי שם, היה נורא. למרות שחתכנו חלקים מהחבל, המנוע עדין לא הצליח להניע, ברגע של החלטה פטר ירד מתחת לסירה עם סכין כדי לשחרר את החבל, זה היה אחד הדברים האחרונים שרצינו לעשות כי הסיכון גבוה שהסירה הנזקת מהגלים תיפגע במי שבמים. הנסיון שלו הצליח, הצלחנו להניע, לאחר כמה דקות ארוכות שנלחמנו עם העוגן שננעץ אי שם בסלעים, גם הוא השתחרר ויכולנו להתרחק משם.

לכולנו לקח זמן להשתחרר מהחוויה הזו, המפחידה ביותר שעברנו עם הסירה עד עכשיו. אין ספק שהינו מאוד קרובים לסיים אותה אחרת לגמרי.



יום שישי, 5 בינואר 2018

סנט-אן, מרטיניק

 בביקורים הקודמים שלנו ברטיניק עצרנו פה ושם בסנט אן Sainte Anne. אי אפשר שלא, כי כשיוצאים מלה-מרה La-Marine ,מרכז היאכטות במרטיניק, זה המקום הראשון עם מים נקיים שמזמינים לקפוץ לתוכם, מפרץ גדול, אחלא חוף ועיירה קטנה צמודה.
הפעם הגענו לסנט אן ממש לקראת סוף דצמברהמקום היה עמוס באופן לא רגיל, סירות שהגיעו כדי להעביר את הקריסמס והסילבסטר יחד עם אחריםגם פה התברר שיש בבקרים רשת קרוזרים בערוץ 08 שכולם מתעדכנים מה קורה עם כולם ובכלל, ובמשך היום כל הסירות נשארות עם קשר פתוח בערוץ 68 כדי לתקשר אחת עם השניה ולהודיע כל מה שיש להודיע.
בין היתר מצאנו פה התקבצות של משפחות וככה נוצרה חבורה של ילדים על החוף.






מדי שבוע וקצת מישהו מכריז בקשר על "פוט לאק" שזה בעצם פיקניק שבו כל אחד מביא את הכלים שלו ומה שיש לו לאכול וככה מבלים יחד על החוף עד שעת השקיעה כשהיתושים מתחילים להציק ואף אחד לא מוכן להישאר ולסבול עיקצוצים.
אחד מאותם פיקניקים המוניים היה בקריסמס. הגיעו כל כך הרבה אנשים, חלקם עם כובעי סנטהלא היה סיכוי להכיר את כולם. על החוף השתרכה רצועה ארוכה של סירות דינגי מונחות אחת אחרי השניה.
מראה מלבב.





מהחוף של סנט אן אפשר לצאת למסלול רגלי שעובר לאורך קו החוף הדרומי של מרטיניקשביל נוח להליכה רובו בצל העצים ותמיד אפשר לעשות עצירות התרעננות ולהיכנס למים. השביל עובר בכמה חופים, חלקם מבודדים ומשמשים כמקום קבוע לנודיסטים, חלקם תיירותים ואפשר למצוא מסעדות והרבה אנשים. לאורך הדרך הנוף אל הים מקסים, ואפשר להמשיך עם השביל כמה שרוצים ולהסתובב חזרה כשרוצים לחזור.
באחד הימים יצאנו לטיול עם מרתה בריאן שיימוס וביאנקה.מצאנו בדרך עץ קוקוסים שאיתגר אותנו בפיצוח, עשינו לנו פיקניק באחד החופים וזואי חזרה הביתה עם חיית מחמד חדשה- סרטן.











ישנם כמה דברים שהיתה לנו דעה קודמת לגבי האיים הקריביים, הראשון בהם זה כמות הפירות והירקות. הינו בטוחים שבקריביים פשוט קוטפים מהעצים קוקוסים בננות ומנגו בלי סוף, ושהשווקים מלאים ועשירים במגוון פירות וירקות. זה ממש לא ככה, המגוון לא כל כך עשיר והמחירים לא ממש נמוכיםאולי אפשר למצוא פה ושם עצים לקטיף עצמי אבל באופן כללי זה נדיר.
הדבר השני זה מגוון בעלי החיים ביבשה, לא חשבנו על כמות הסרטנים האדירה שחיה פהאלה החיות שאיתן אנחנו נפגשים כל הזמן בכל מקום. הרבה מאוד סרטנים, מכל מיני סוגים, גדלים וצבעים.


כמו תמיד הגענו ליומיים-שלושה ונשארנו יותר מחודש. העיירה עצמה קטנטנה, מוכנה לקליטת תיירים צרפתיים, מאורגנת להפליא כך שאפשר למצוא בה הכל. ביום שבת בבוקר שוק צבעוני עם מגוון גדול של תבלינים, מזכרות, ירקות ופירות. כשצריך משהו לסירה אז אפשר "לקפוץ " ללה-מרה הקרובה, וכל שאר הדברים אפשר למצוא בסנט-אן, לא פלא שיש סירות שבוחרות להישאר כאן לאורך זמן.