יום ראשון, 15 בנובמבר 2015

טנריף Tenerife

בטנריף הינו 20 יום רצוף במרינה Atlantico בעיר הבירה Santa Cruze de Tenerife, בהחלט הזמן הארוך ביותר שהינו בנקודה אחת וקשורים לרציף במרינה.
לא ביקרנו באיים נוספים מבין האיים הקנריים, איכשהו תיכנון הזמן שלנו השתנה כשהבנו שככל שנקדים לצאת לחצייה כך ייטב, זה נכון מבחינת מזג אויר וגם מכיוון שחשבנו שכדאי לצאת לפני כל הקבוצות הגדולות שיוצאות לחצייה כך שבמידה וצריך עזרה בדרך יש מאחורינו עוד 200 סירות.


הימים חלפו במהירות בהתארגנות לקראת חציית האטלנטי, בביקור של המשפחה ובבילוי עם הרבה סירות עם ישראלים שכבשו את רציפי המרינה שמיד נהפכה ל"שכונה": NOMAD, LA CRUISA NOSTRA, ALIZA, MAIA ואנחנו.


המרינה הזו שונה מכל מרינה אחרת שהינו בה, מרגישים את ההתרגשות והגורל המשותף לכולם.
כל הסירות ערוכות לקראת הפלגה ארוכה, לכולן פנלים סולאריים, שבשבות רוח ורשתות תלויות. מתי שלא מרימים את הראש ומסתכלים מעלה אפשר למצוא מישהו מטפס על התורן כדי לבדוק ולתקן, אנשים עמוסי תיקים ותרמילים הולכים על הרציפים, האחד רק הגיע ונפרד מהסירה, זה הגיעה כדי לצאת להפלגה ואחר מחפש צוות שיוכל להצטרף אליו.

וכמובן יש את הקירות עמוסים בסמלים וכתובות של סירות שהיו ועזבו את המקום.

מה אני אגיד ... יש את זה באוויר.


כאשר אמא שלי, חוה אחותי ודודי בנה הגיעו לביקור שכרנו רכב לטייל באי היפיפה וגילנו שבתוך שטח כל כך קטן של האי יש נופים ומגוון צמחיה שונים ועשירים. כך שראינו יערות של עצי מחט וג'ונגלים עבותים, את הר הגעש EL TEIDE הגבוה ביותר בספרד (3700 מ'), קו חוף ארוך עם צוקים, עיר תיירותית מקסימה לעומת כפרים קטנים מוקפים טרסות ומובילי מים ישנים עשויי אבן והרבה הרבה הרבה כבישים צרים מתפתלים ומפותלים למול כבישים מהירים שמסייעים לחצות את האי בצ'יק צ'אק.



בימים האחרונים עשינו קניות של אוכל ומצרכים לקראת החצייה שהסתכמו ב-3 עגלות סופרמרקט עמוסות!
לאט לאט ככל שהתקרבו לסופם הימים שבילינו בטנריף, החששות התמוגגו להם והשיחות, בעיקר של הנשים, על האי רצון וחשק להיות תקועים בים למשך 20 יום, הפכו לשיחות עידוד ולהחלטה שצריך להפסיק לדבר על זה ולעשות את זה כבר.


וכך יצא שב- 20/11/15 בשעה 16:00 התרנו חבלים ויצאנו לדרך.

יום שבת, 7 בנובמבר 2015

ילדים

מפגשים בין ילדים זה נושא שאפשר לחזור ולכתוב עליו בלי סוף, לתהות עליו בלי סוף ולשאול את עצמנו מה הכי נכון ואיך הכי טוב בשבילם, בלי סוף.
מעניין לראות את החיבור קורה ואיך הם לא רוצים לוותר על כל רגע שאפשר לנצל יחד. עד היום נפגשנו עם מספר משפחות עם ילדים אך נשארנו לאורך זמן עם "BALOO".
בטנריף שבאיים הקנריים נפגשנו עם "MAIA" והחיבור היה מיידי.


זואי נהנית מאמילי. עדי ונעמי נהנות ממאיה.
אז נכון, גם ילדים של קרוזרים משחקים במחשב מדי פעם, אוהבים לצפות בסרטים (את זה צריך להגביל לפעמים) ורוצים להתכתב בוואטספ (אך אין להם טלפון אישי), אבל לא רק.
הבילוי המשותף כולל טיולים רגליים בעיר בהם אפשר להנות בגן משחקים או סתם לפטפט אינסופ תוך כדי הליכה, ישנן הרבה ארוחות משפחתיות כייפיות, ערב תחפושות ואפילו לילה שאמילי ומאיה נשארו לישון אצלנו.









אבל אני חייבת לספר שבכל זאת יש משהו קצת אחר ומוזר ... קרה שמספר פעמים מצאתי אותן שוכבות במיטה , ככה מכורבלות בין הכריות והשמיכות ומקריאות סיפורים אחת לשניה. בדרך כלל זו עדי שמקריאה והאחרות שרועות בפוזה כזו או אחרת.
אז נכון שהן תמיד אהבו ונמשכו לספרים, אבל אני לא בטוחה שזה מה שהיה קורה אם הינו עכשיו בהרגל של בית, בית ספר ועבודה.



יום ראשון, 1 בנובמבר 2015

ג'יברלטר Gibraltar


אין ספק שג'יברלטר היוותה בשבילנו נקודת ציון חשובה במסע, אחרי 3,000 מייל מאז היציאה מישראל, היא מסמנת את סוף הים התיכון והיציאה לאוקיאנוס. כשאני חושבת על כך אז קשה שלא לאמר "וואהו, אנחנו באמת כבר פה ?!"

מרחוק רואים את הסלע האפור והגדול של ג'יברלטר יוצא אל תוך הים. מאותה נקודה שרואים את הסלע, מבחינים גם בקבוצות של דולפינים שהולכות ומתרבות ככל שמתקרבים, זה מראה אופייני ומוכר ויש המון סירות תיירים שיוצאות מג'יברלטר ל"סיורי דולפינים" - מוזר למי שבא כמונו דרך הים, כי אי אפשר לפספס אותם, הם פשוט שם ולא צריך שום סיור מיוחד בשביל זה.





מאחורי הסלע נפתח מפרץ עמוס בכל סירת משא שדמיינתם לעצמכם ואוניות נופש ענקיות עם תיירים שפוקדים את המקום. בין לבין כניסות למרינות וריח של תחנות דלק מכל כיוון. אי אפשר שלא להתפעם ממפלצות הענק האלו, שסירות ההצלה שלהן בגודל הסירה שלנו כולה, ויש להן כמה וכמה כאלה עליהן.



כשאני חושבת כיצד לתאר את העיר, התמונה הראשונה שעולה לי זו איזו פארודיה צבעונית בסגנון "חתול תעלול". המקום מוזר, לא חיובי ולא שלילי, פשוט שונה ממקומות אחרים. העיר ג'יברלטר הקטנה שוכנת בתחתית הסלע האפורתקועה בין אפריקה ואירופה ובשליטה בריטית. כל השטח האחר במפרץ זה ספרד. פה מדברים אנגלית, שם ספרדית. פה משלמים בפאונדים ושם ביורו. פה הכל תיירותי ונוצץ ושם עיר מחייה רגילה.










העיר כל כך קטנה ומבוקשת שהדרך להרחיב אותה היא רק לכיוון הים, כך שאפשר לראות אזורים בהם בניה של בנייני מגורים על מצופים ועמודי ברזל שנתמכים בקרקעית, בהחלט תחום הנדסת בניה מסקרן. בקו החוף עומס של מלונות קזינו ומסעדות, כדי לנצל את זה שאין קרקע לבניה אז בנו אונית פאר ענקית שמשמשת כמלון ומחוברת ליבשה באופן קבוע.

עגנו במרינה "Marine Bay" למשך 2 לילות כשבמרחק 200 מטר מאיתנו שדה התעופה, אחד המקומות המרתקים בג'יברלטר. שדה התעופה בפאתי העיר, במקום בו מעבר הגבול לספרד (בג'יברלטר כולם מסתובבים עם דרכונים בכיס והתנועה סואנת מבריטניה לספרד והפוך) וגם הוא בנוי על שטח ים שיובש וממנו נוצרה לשון יבשה ארוכה שמשמשת כמסלול המראה ונחיתה, בחלקו עובר כביש כך שמכוניות והולכי רגל יכולים לחצות את מסלול המטוסים מצד לצד...מוזר... וכאשר יש מטוס שממריא או נוחת אז ישנו רמזור שעוצר את התנועה ומחסום נסגר משני הצדדים.




למחרת שהגענו יצאנו לטיול במעלה הסלע האפור, עשינו את המסלול רגלית למרות שיש אופציה למיניבוסים עם הדרכה או עליה ברכבל. אני לא אספר לכם שזה היה קל, אבל אין ספק שנהנינו מאוד מהדרך המתחילה בסמטאות מדורגות בין הבתים ולאט מטפסת אל הפיסגה שם האטרקציה הגדולה - הקופים שחיים בהר. ישנה אמונה שג'יברלטר תישאר בחזקת בריטניה כל עוד חיים שם הקופים, ובטח הבריטים מחדשים את האוכלוסיה אחת לכמה זמן...הסלע עצמו הוא בעצם בונקר אחד גדול ולא מנוצח, מלא מנהרות ועמדות תותחים. מטריד לחשוב מה קורה בתוכו וכמה מקומות מסתור ומחילות הכילו שם חיילים במלחמות הרבות שהיו במקום.

















בג'יברלטר פגשנו את אפרים עם הסירה שלו "עליזה". את אפרים אנחנו מכירים עוד מהמרינה באשקלון וגם לו תיכנון למסע סובב עולם עם צוות שמצטרף אליו בכל פרק מהדרך. בילינו מספר ימים יחד, אכלנו הרבה שוקולדים ובאחד הימים נסענו יחד לעיר אסטפונה Estapona בחיפושנו אחרי גז בישול (סיפור מורכב...).




 לאחר יומיים יצאנו לעגון על עוגן מעבר לגבול בעיר "לה לינייה" שבספרד La Linea, רצינו ליום או יומיים אבל נשארנו קרוב לשבוע כי היה אפרורי וגשום בלי הפסקה.