יום שלישי, 22 בספטמבר 2015

סרדיניה, בת מצווש ומה שבינהם

לסרדיניה הגענו אחרי יום וחצי הפלגה מסיציליה, הרוחות היו כל-כך טובות שההפלגה ארכה חצי מהזמן שתיכננו. מסתבר שההחלטה לצאת בסוף הסופה היתה נכונה, כך זכינו לרוחות טובות שדחפו אותנו קדימה.
 הגענו בחשיכה למפרץ בדרום סרדיניה ועגנו ללילה. אני אוהבת להגיע למקומות חדשים בלילה כשרואים רק צלליות של קויי הנוף ומשערים לפי המפה מה הסביבה ואז בבוקר יוצאים החוצה ומגלים באור יום איך הכל נראה, תמיד זו הפתעה חדשה.

כך קרה שיצאנו מהמיטות בבוקר וגילינו שאנחנו בעצם עוגנים ליד הסירה Baloo של חברינו שמהם נפרדנו בהפלגה מיוון לסיציליה.



במשך כמה ימים עגנו יחד במפרץ קטן קרוב לעיר קגליארי CAGLIARI (שבעצם הוגים את השם "קאליארי",ללא ה-"ג") וביום הולדת של נעמי יצאנו לתור את העיר, כשהכוונה היתה לסיים את היום אצלנו בסירה עם עוגת יום הולדת לנעמי שחוגגת בת מצווש.






הטיולים שלנו עם משפחת בלדרן ידועים בהליכות חוצות מרחקים, אמנם הגענו לעיר באוטובוס, אך הילכנו במשך שעות ברחובות המפותלים, בעיר העתיקה המטפסת מעלה מקו החוף, בין בניינים עם מרפסות אינספור כשכל פעם מתגלה סמטה חדשה עם מדרגות עולות או יורדות.
העיר גדולה ויפה, נותנת פיסה ממה שיש לאירופה להציע מבחינת האדריכלות, הכנסיות וקישוטי המבנים. אני לא יודעת כמה ק"מ עברנו, אך אני משערת שנראינו חבורה מצחיקה ורועשת עם כל הילדים יחד ורצוי לציין את זואי הקטנה שהילכה את כל הדרך בגבורה תוך כדי קפיצות, דילוגים וניסיונות להיתלות על מטר או לפחות להחזיק לו ביד.







אם כבר הגענו לאיטליה, אז אי אפשר לוותר על הגלידה האיטלקית. אחת המטרות שלי היתה למצוא את אותו מקום אותנטי באחת הסמטאות, כזה שמאחורי הזכוכית ממתינות להן ערימות מסודרות של גלידה בטעמים מבלבלי חושים ומעל כל ערימה קישוט, פרי או סירופ שמציינים את הטעם של הגלידה, כך שמעל גלידת אפרסק יהיה אפרסק חתוך יפה, מעל גלידת בזיליקום יסודרו עלי בזיליקום, מעל גלידת העוגיות יהיו עוגיות נעוצות ופירורים מסביב...

אז אכן נמצא המקום כל אחד בחר לעצמו שני טעמים. מיותר לציין שלאף אחד לא נותרו שאריות בכוס.





כשחבורה של יאכטונריים מסתובבים בעיר הגדולה, אין סיכוי שלא יחפשו חנויות ציוד לסירות כי תמיד יש מה להחליף ולתקן לפני ההפלגה הבאה. כך שאחרי שנרגענו מחיפושי הגלידה, עברנו על כל חנויות הציוד בעיר. Baloo רכשו חלקים שהיו זקוקים להם ואנחנו רכשנו חבל חדש במקום אחד שנשחק ואנטנת קשר VHF חדשה במקום זו שגילינו שאינה תקינה.



לקראת ערב כולם היו במצב עילפון מתקדם, קנינו מצרכים באחד מהסופרמקטים ועצרנו בפארק לפיקניק משותף. חוץ מכמות היתושים שהיו בפארק הזה  שהותירה אותנו עקוצים ומגרדים, זו היתה הפסקה נהדרת שכולנו הינו זקוקים לה לפני שתופסים את האוטובוס חזרה.


כשהגענו לסירה כבר היה חושך, אך יומולדת זו יומולדת! מזל שקנינו תחתיות עוגה מוכנות, כך שתוך רבע שעה היתה עוגה מוכנה במקרר עם קרם וניל מוקצף ועליה שוקולד שנזל לכל הכיוונים וכיסה את כל תחתית המגש - בדיוק כמו שנעמי אוהבת. מיד קישוטים נתלו, בלונים נופחו ויחד עם כל החברים הדלקנו נירות לילדה המיוחדת הזו שחוגגת כבר 12 שנים.

סיום מעולה ליום מעולה! 




יום ראשון, 6 בספטמבר 2015

nikiana-lafkada, ניקיאנה-לפקדה


בחוף המזרחי של האי לפקדה נמצאת העיירה הקטנה ניקיאנה, לכאורה מקום נהדר להפוגה ומנוחה כי יש בה רציף בודד שניתן להיקשר אליו ללא תשלום, ברז מים ופח זבל. כמעט כל מה שניתן לבקש...
הגענו ברוחות די חזקות שהקשו על הקשירה של הסירה אבל התגברנו והבנו שיש במקום מכות רוח פתאומיות. הלילה הראשון היה נהדר ובלילה השני כבר התחלנו להבין מה קורה, מאז החוויות בניקיאנה ליוו אותנו בימים הבאים אותם ניצלנו לשחיה, עבודות בסירה והרבה זמן עם חברים.




אחת החוויות הראשונות היה ברז המים שבתחילת הרציף. אם עוגנים (כמונו) בסוף הרציף צריך לחבר צינור לצינור לצינור כדי להגיע, מה שמאוד תורם לקשרי ההיכרות עם הסירות האחרות כי כל אחד מוציא את הצינור שלו ומתחבר לאחר כדי שלכולם יהיה מים למלא אך לא תורם לעוצמת זרם המים שמגיע לסירה, אך זמן יש כך שלא נורא. הודות להליך חוצה הגבולות כולם מחייכים לכולם וניתן לשמוע "שלום" בעברית, "קלימרה" ביוונית, "אהוי" בסלובקית, "צ'אוו" באיטלקית ו"הלו" באנגלית".






מדי ערב התהלכו על המזח זוגות צעירים שבאו לחוות את הרגע הרומנטי שבים, כמה משפחות עם ילדים וגם זוג או שניים בגיל העמידה שיצאו לסיבוב בחוץ. הרציף האומלל בעצם שימש להם כטיילת. אומלל בגלל שקצר וסתם עשוי בטון ללא ספסלים או פינות ישיבה.
עם שקיעת השמש נדלקו פנסי הרחוב שלאורך המזח, אל תתארו לעצמכם אור עגמומי בפנסי ברזל מעוטרים, אלא פרוז'קטורים המאירים בעוצמה כך שאין צורך להדליק אורות בתוך הסירה וכאשר כולם כבר סוף סוף הולכים (על בעיית התאורה המוגזמת החלטתם שתתגברו עם איזו מגבת שתונח על החלון כדי להחשיך או כר שיכסה את הפנים או פוזת התכרבלות הצידה לפינה הכי חשוכה במיטה) ושכבתם לישון בשלווה, בחלומכם שמעתם פעמוני פיות שבתחילה זה די נעים אך כשהן חוזרות שוב ושוב ועפות מצד לצד זה כבר מפסיק להיות נחמד ומתחיל להזכיר נחיל זבובים טורדני שיש להיפטר ממנו.
אותן פיות אלו פעמונים קטנים הקשורים לחכות הדייגים שהחליטו להופיע על המזח כשכל השאר הלכו לבתיהם ומאותם דייגים לא ניתן להיפטר במשך כל הלילה ועד הזריחה.







מדי פעם יש אקשן של ממש על המזח של ניקיאנה כשלהקת דגים קטנים קופצת בהיסטריה לרציף בניסיון לברוח במים ממשהו שרודף אותה, ואז ישנה התרגשות גדולה של כל הסובבים - אנחנו כי הינו בטוחים שהצליל הוא של גשם שיורד פתאום וקפצנו לסגור חלונות, נשים עם שקיות ניילון שרצות לאסוף את המסכנים הקטנים כאילו יש מה לאכול מהם ואותם זוגות שבאים להלך בקטע רומנטי ואז מגלים שמהלכים בין לבין.
פרט לכל אלה שהביאו אותי לרמת עצבים מתמדת וחוסר שינה, בניקיאנה ישנו רחוב קטן עם סופרמקטים ומאפיות וחוף מדהים שכייף לשחיה. הילדים בילו שעות במים משחקים, משנרקלים או סתם מנהלים שיחה על הסלעים. במים אפשר למצוא הרבה חלוקי נחל, קיפודי ים, סרטנים קטנים ודגים מסוגים שונים.

לשימחתנו, ניקיאנה היתה המקום בו מצאנו דינגי לאחר חיפושים ארוכים. סגרנו משלוח בדואר מחנות מפיראוס וכך תמו להם ימי החיפושים סוף סוף. איזו הקלה...




בהחלט מקום טוב לעצור לנוח בו, אך ללילה אחד בלבד. נו...טוב. שני לילות. לא יותר.