יום רביעי, 29 באפריל 2015

משימות ... משימות ...

הימים צפופים בחופש הזה . ישנם הרבה משימות, כך שכל יום אנחנו מגיעים לשעת האיסוף של הבנות עייפים ורעבים. בימים מסוימים אנחנו מודדים בקפדנות את הסירה או חלקים ממנה, אם כדי לעשות מדפים, לקבוע איפה ימוקמו האנטנות, להחליט על גודל הפנלים הסולאריים, רשתות הצללה וכו'. בימים אחרים אנחנו נוסעים בחיפוש אחרי בעלי מקצוע כמו תופרים, ממסגרי נירוסטה, פלסטיק, נוטריון, מפעלים יצרנים, ועוד כל מיני.

בימים שנותרו אנחנו עושים כביסות...


כחובבת רשימות חילקתי את המשימות שיש לנו לעשות, אז הנה טעימה לכל אלה ששואלים מה עושים כל היום:

משימות קטנות- בדיקת אפודי הצלה, צביעת פסי עץ בסירה, לסיים חיסונים לכל המשפחה, לעדכן טלפונים, לדאוג ליפוי כח נוטריוני, לסמן עוגן ושרשת , לתקן דינגי, קורס עזרה ראשונה....ועוד...

משימות גדולות-פנלים סולאריים, קניית מצברים, הרכבת גשר נירוסטה, כיסויים והצללות, רשת לריילינג סביב הסירה, מדפים, החלפת שקעי חשמל, הכנת בסיס לתוכנית לימודים לשנה הבאה ...ועוד...

משימות ניירת ורשויות- ביטוחים, טלפונים, שכ"ד, חשבונות, טלפונים, ביטוח לאומי, כרטיסי אשראי... החלק הפחות מהנה שבהתארגנות...

משימות לתל אביב והמרכז- העיר שיש בה הכל מלבוש מגן מקרינת השמש ועד נורות, חבלים, דגלים ומפות . יש לנו רשימה ארוכה של בתי עסק שאנחנו צריכים לבקר בהם וידרשו לנו כמה וכמה נסיעות למרכז.

סטוקים שצריך לקנות- בעיקר מוצרי הגיינה, קרם הגנה וסנו-די אבל גם ביגוד נגד שמש, לים ולטיולים. אוכל אני מאמינה שיש גם במקומות אחרים בעולם אז בטח נעשה קניות גדולות קודם שנצא אבל לא ברמה של לשמור סטוקים ממשהו.



בין לבין אנחנו מדברים על עוד דברים חשובים כמו תכנון מסלול הטיול.
התוכנית שלנו היא להיות בים התיכון עד ג'יברלטר מיולי ועד ינואר, כשאת רב הזמן רצינו להעביר ביוון. התקופה של יולי אוגוסט ביוון מאופיינת ברוחות המלטמיות, שהן רוחות חזקות שנושבות במשך שעות היום, במידה ונראה שהרוחות מגבילות אותנו אז נאלץ לקצר את השהיה ביוון. אנחנו משאירים מקום רב לספונטניות במסלול כי חשוב לנו להישאר במקומות שנעים לנו בהם ולא לעשות "וי" ברשימה גאוגרפית ארוכה ואנחנו מאמינים שעם הזמן נפגוש אנשים, נרכוש ניסיון ונקבל המלצת על מקומות טובים לעגינה.

יום שבת, 25 באפריל 2015

שעון קוקיה


ישנם דברים שעליהם לא מוותרים בחיים - אצלנו זה שעון הקוקיה.
בבית בקיבוץ זיקים , השעון היה תלוי בסלון מול דלת הכניסה. בכל שעה עגולה הקוקיה היתה קוראת "קוקו" כמספר השעה, ובכל חצי שעה היה רק "קוקו" אחד. בהחלט פריט שלא ניתן להתעלם ממנו.
את שעון הקוקיה קיבלנו מההורים של פטר באחד מהביקורים שלהם בישראל, השעון הוזמן במיוחד מבית מלאכה בגרמניה שזה מה שהוא עוסק בו - מייצר שעוני קוקיה בעבודת יד. הוא עשוי עץ  וכל המנגנונים שלו מכניים לחלוטין, מקושט בפיתוחי עץ בצורת ציפורים וענפים ומשקולות בצורת איצטרובלים. בשבילנו זו היתה מתנה נהדרת ואטרקציה לבאים ושבים מביתנו, אז ברור שלא ויתרנו עליה כשעברנו לגור בסירה.


אני לא יודעת כמה סירות קיימות עם שעון קוקיה עליהן, זו לא בדיוק הפריט הדקורטיבי המצוי וחוץ מזה זו קצת בעיה בגלל תנודות הסירה לשמור על המשקולות במקום, השעון מאוד רגיש לרוחות וזה אומר שבמשב רוח קלילה המחוגים נעצרים והוא מפסיק לעבוד.


 בכל מקרה החלטנו שמקום של כבוד יש למצוא לשעון ויהי מה, לפטר היה רעיון להחליף את מנגנון השעון בברומטר ולאחר שאזר אומץ פרק את לוח המספרים והמחוגים, הברומטר התיישב במקום באופן מושלם. המשקולות הוסרו ומכיוון שלקוקיה כבר אין שעה מתי לצאת ולהיכנס אז היא קובעה באופן קבוע, מקום נמצא על הקיר מול הכניסה מה שאומר שעכשיו זה HOME ולא רק HOUSE.





יום שני, 20 באפריל 2015

" ומה לגבי עבודה ? "


"ומה עם העבודה ?" זו אחת מהשאלות שנשאלת תכופות...

כמובן שגם אותנו הטריד העניין הכספי, איך מסתדרים וכמה צריך, כשחקרנו וקראנו גילינו שאין תשובה ברורה. בהתחלה זה מרגיז כי לא מצליחים להגיע למספר ולא ברור למה אף אחד לא ממליץ על תקציב חודשי שצריך לקחת איתך, אך בהמשך כשמכירים את האנשים שמפליגים, מי שנקראים קרוזרים או יאכטוניירים, אז מבינים את הסיבה.




האוכלוסיה הזו מגוונת באופן מפתיע. ישנם זוגות בגיל פנסיה, ישנם אנשים שפרשו באמצע החיים, ישנם צעירים המסתפקים בארגז בירה וקופסאות שימורים, ישנם אחרים שקשה להבין למה לעזאזל הם צריכים סירה כל-כך גדולה, ישנן משפחות שמסתדרות בצפיפות ללא חדר לכל אחד, ישנם בודדים שעושים זאת עם עצמם או אחרים שעושים את זה עוד לפני שמגיעים הילדים, בקיצור... אין קו אחיד שמשווה בין כולם, לכל אחד תפיסה אחרת שמשפיעה בין היתר גם על התקציב החודשי. נראה לנו שכל מי שאמר לנו "מה שיהיה לכם, עם זה תסתדרו" אכן צדק.



כמו האנשים, מקורות הפרנסה שונות ומגוונות גם כן. ברשימה עבודות מרחוק, עבודות מזדמנות, חלוקה של החודשים בשנה- חצי שנה מטיילים ובחצי השני עובדים, עצירה במדינות מסוימות לתקופה ממושכת כדי לעבוד ולהמשיך, מכירה בדוכנים, כתיבת כתבות טיולים, אך ברב המקרים כמו זה שלנו התקציב החודשי מתבסס על השכרת נכסים שנותרו ביבשה.




בשבוע האחרון נפרדתי ממקום העבודה שלי לאחר 7 שנים. גל שיש מ"פפונה" עזרה לי להכין סוכריות באווירה המתאימה לאירוע. בתהליך של פטר ושלי ישנן מדרגות לקראת היציאה לטיול, כל פעם עוברים למדרגה נוספת. יש לנו כל-כך הרבה הכנות ופרוייקטים להכנת הסירה ואותנו לשייט בחודש יולי, הרשימות מתארכות ומתארכות. בשבילי לעזוב את "ענבי ציון" היתה נקודת ציון מרגשת במיוחד. מעבר לכך שהמקום שימש לי כבית שני לאורך שנים, זו היתה המדרגה הכמעט אחרונה לפני היציאה עצמה.
לקראת הסוף ניגשה אלי אחת החברות ואמרה : "את יודעת מה חגית, זו אחת הפרידות המשמחות שהיו לנו"

אני משאירה לכם להבין את זה איך שתרצו...







יום חמישי, 9 באפריל 2015

לכל סירה יש שם

ניצלנו את חופשת פסח להזמין מדבקות עם שם הסירה. החלק של בחירת שם לסירה הוא רגע רגיש לכל בעל סירה, כמעט כמו שבוחרים שם לתינוק שנולד. השם מאוד סמלי ובעל משמעות אישית ברב המקרים ומעטים האנשים שמשאירים את שם הסירה מהבעלים הקודמים ולא משנים אותו לשם שבחרו בעצמם.


במשך השנים שפנטזנו על כך שתהיה לנו סירה משלנו, שיחקנו עם המחשבה על השם שנבחר לה. היו כל מיני אופציות מתוחכמות לשמות בהרכבי מילים שונות. כל השמות ניגוזו להם איכשהו, רצינו שם שיסמל עבורנו את המסע המשותף שאליו אנחנו מתכוננים ויחד עם זאת שיהיה שם קליט, שניתן יהיה לאיית ולבטא אותו בלועזית בקלות.



את המסע הזה בחרנו לעשות כמשפחה. יכולנו לתכנן אותו אחרת כשפטר ואני נהיה זקנים ובלים, אך בחרנו לעשות אותו דווקא עכשיו כשהילדים עוד קטנים ואנחנו יכולים לחוות כמשפחה את הטיול ואת החיים היומיומים אחד עם השני.
וכך בעצם נבחר השם, די בטבעיות אפשר לאמר ... אם שם השפחה שלנו הוא ROTH אז הסירה תהיה ROTHIM.

היא ולא אחרת.


יום רביעי, 1 באפריל 2015

רגע לפני פסח

רגע לפני פסח . מרגישים את החג הזה באוויר, נראה שכולם מדברים בשקט כמעט בלחישה.
אלה ימים אחרונים שלי בעבודה, לכאורה נשמע משמח כי מי לא רוצה לצאת מעבדות לחירות (ועוד בתקופת פסח...) אבל אצלי קצת עצוב.


אולי זה השבוע הזה שהתחיל ביום ראשון בפרידה מגומי הכלבה שלנו, מסרנו אותה לפני זמן מה באהבה גדולה אך לאחר זמן קצר תקף אותה שיעול והחלה לרזות מאוד. ההתדרדרות הייתה בתוך יומיים שלושה מאז שהתגלה שיש לה גידולים נוראיים בריאות. ביום שבת ביקרנו אותה ובבוקר יום ראשון כבר נאלצו להרדים אותה כי לא היה טעם לעוד. עצוב...

עצוב שנאלצנו להיפרד ממנה פעמיים, עצוב שחשבנו שהיא תחזיק מעמד עוד מספר שנים, עצוב שכל-כך שמחנו שהכל הסתדר לטובה ותוכל לחזור ולהיות בבית שלנו בזיקים ולבלות את שארית ימיה בחיבוקים ונשיקות, פשוט עצוב.
אז כל הימים שרודפים את תחילת השבוע הזה באים להם ככה מעצמם, כל יום עצוב אחר.

השבוע פגשנו חבר שסיפר לי שיש השפעה של כוכב ונוס. אני לא מבינה בכוכבים ובאמת שקטונתי לחוש דברים מראש, אני רק מקווה שהונוס הזה ימצא את המקום שלו בחזרה ויעזוב אותי במנוחה.


אז אתם בטח שואלים את עצמכם , אז מה כל התמונות זולה האלה בתצפית על הים. מצד אחד היא חופרת לנו בדיכאונות עמוקים ומצד שני אנחנו רואים חבורה של סתלבטניים ששיערם מתבדר ברוח.
אז זהו... שימו לב לפרטים הקטנים - אני לא שם, אני בעבודה.


הבנות בחופשת פסח ונמצאות במשך היום עם פטר שלא נותן להם מנוח לרגע קט אחד. לא משנה אם זה מסע אופניים, סאפים בים או טיולים רגליים, העיקר לצאת החוצה. האמת היא שהם עושים כייף אמיתי יחד וזמן איכות שאין שני לו.
צירפנו את נעמי ועדי לחוגי ילדים שיש במרינה שבהם יכולות להתנסות בהשטה של סירות מפרש קטנטנות, חתירה בקייקים ולהיות בחברת ילדים נוספים ופעילויות בים. אתמול היה להם מפגש ראשון והן חזרו מאושרות, במיוחד אחרי שנעמי זכתה במדליה על כך שניצחה התחרות הקייקים. (כיפאק, היי!היי!היי!)