יום חמישי, 28 בפברואר 2019

טיול משפחתי בגוואטמלה – אנטיגואה Antigua

אנטיגואה Antigua



הגענו לאנטיגואה Antigua  בנסיעה מאגם אטיטלן. קיבלנו הרבה המלצות על העיר הזו, כמה יפה היא וכייף להסתובב בה והינו צריכים לשלב את כל זה עם יום נסיעה לגוואטמלה סיטי כדי לסיים את עניין חידוש תוקף הדרכונים.

בהתחלה זה היה נראה לנו רעיון טוב, יום אחד באנטיגואה, יום אחד בגוואטמלה סיטי ואז לחזור לאנטיגואה לעוד יומיים ומשם לתפוס אוטובוס חזרה לסירה שמחכה לנו בריו דולסה. אבל, האמת היא ששיננו את התוכניות ואחרי הביקור בשגרירות בעיר הבירה כבר לא חזרנו לאנטיגואה.

הרגשנו שיום אחד שהיה לנו בטיול במרכז העיר, הספיק לנו. בתים צבעוניים נמוכי קומה, הרבה בתי קפה ועסקים קטנים. בעיר פזורות כמה חורבות ואתרים ארכיאולוגים, אבל לנו לא התחשק לראות מבנים ישנים וגם הבנות לא ממש נהנות מזה. וישנו כמובן טיול רגלי אל פיסגת הר הגעש הצמוד שהרבה מטיילים עושים ואנחנו החלטנו לוותר.

הלכנו לנו ברגל מהבית ששכרנו ועד למרכז העיר, הגענו לפארק שהוא קטן מידות ועמוס אנשים ומוכרים שנדחפים אליך כדי למכור ממרכולתם. מסביב פזורים ספסלים שהיו תפוסים כולם ויונים שמחכות לפירורים של משהו ממישהו. לא הסגנון שלנו.
הפארק המרכזי באנטיגואה

נכנסנו לכמה מבנים מסביב, ביקרנו בוזיאון הג'ייד Jade  שזו אבן חן מקומית, שתינו שייק פירות טעים וכמובן שנכנסנו לראות את השוק המקומי.
השוק צבעוני וצפוף דוכנים ואולי מהפנט למי שלא היה בשוק בצ'יצ'יקסטננגו. כאן המוצרים היו מוכנים לתיירים, עם המילה Guatemala  רקומה על כל פריט. עייפנו די מהר ויצאנו משם.

מוזיאון הג'ייד



לגוואטמלה סיטי יצאנו מוקדם בבוקר בנסיעה עם הרכב ושם החזרנו אותו לחברת ההשכרה. הפגישה שלנו בשגרירות יועדה ל-9:00 בבוקר ועוד לפני 11:00 כבר יצאנו עם דרכונים חדשים.
לפנינו היתה נסיעה ארוכה באוטובוס לריו דולסה ולא רצינו להתמהמה ולכן נסענו מיד לתחנת האוטובוס וקנינו כרטיסים לאוטובוס שיוצא בשעה 13:00.
בגלל עומסי התנועה הכבדים שבעיר, חברות האוטובוסים מצאו פתרון נחמד. מיניבוס לוקח את הנוסעים מאותה תחנה כ-45 דקות אל נקודה מסוימת שבה עוברים אל האוטובוס הגדול והממוזג, רכב מסחרי אחר לוקח את כל התיקים והציוד של האנשים אל אותה נקודה, ושם הם מועמסים לאותו אוטובוס גדול.
בגוואטמלה, חברות האוטובוסים הן גם חברות שליחויות ואין חברת דואר כמו שאנו מכירים, ולכן אנשים שולחים עם האוטובוס חבילות, שקים ותיקים מיעד אחד לשני.

מוכר פיצוחים בפארק המרכזי באנטיגואה 


רחובות במרכז העיר אנטיגואה


הנסיעה באוטובוס לוקחת 7 שעות. לכאורה זמן ארוך, אבל הישיבה נוחה, ישנו סרט ללא קול שמעסיק אותך כל הדרך לנחש מה השחקנים אומרים וישנה עצירה באמצע בצומת דרכים שאפשר לקנות אוכל ולנשנש בכל הדרך שנותרה. לא סוף העולם...

יום רביעי, 27 בפברואר 2019

טיול משפחתי בגוואטמלה - צ'יצ'יקסטננגו Chichicastenango

צ'יצ'יקסטננגו Chichicastenango



טוב, אז אם את אישה ובמקרה יוצא לך להיות בגוואטמלה, תעשי לעצמך טובה ותלכי לראות את השוק של צ'יצ'יקסטננגו. רצוי בלי מלווה ממין זכר. קחי איתך כסף לבזבוזים או השקעה לטווח ארוך אם המילה בזבוזים נשמעת לך פזרנית, ופשוט תפני לך את היום.


צ'יצ'יקסטננגו הוא כפר שמפורסם בכך שמגיעים לשוק שלו מכל הכפרים בסביבה פעמיים בשבוע. אנחנו הגענו לשוק של יום ראשון. כשמתחילים להיכנס בין הדוכנים לא קולטים כמה השוק גדול, הדוכנים צפופים אחד אחרי השני יוצרים מבוך של סמטאות צבעוניות עם בגדים, בדים, מפות, תיקים, עבודות עץ ועור, תכשיטים וגלריות. אינסופ של חנויות קטנות שאפשר להיעצר בהן ולשכוח את הזמן.





נעמי עושה פוזות למצלמה ולא מתרכזת בקניות


עניין המחיר הוא חלק בלתי נפרד מכל העניין. כל מחיר שמוצע לך פתוח לדיון ומשא ומתן. ברגע שתסרב למחיר, מיד תתבקש לנקוב בסכום שאתה מציע או שאתה מסוגל לשלם ובדרך כלל תסיים בקניה של המוצר ברבע מהמחיר ההתחלתי.









Add caption

זואי מרוצה אחרי שרכשה מכספה את הכובע שמצא חן בעיניה

הגוואטמלים חביבים וחייכנים. אף פעם לא נתקלנו בסירוב שאינו אדיב, בפרצוף חמוץ או בכעס בצורה כלשהי. קל לעשות איתם טעויות בשפה וכך אפשר להרגיש נוח עם קצת ספרדית עילגת ואוסף דל של אוצר מילים. הרבה מהרוכלים הוותיקים ששנים מתחככים בתיירים, כבר בעלי אנגלית בסיסית שעוזרת לתקשורת.

חוויה של מקום. קסם של יום.






הכנסיה בצ'יצ'יקסטננגו




יום שלישי, 26 בפברואר 2019

טיול משפחתי בגוואטמלה - סן מרכוס San Marcos

 סן מרכוס San Marcos



באגם אטיטלן התנועה בין הכפרים שעל שפת האגם נעשית באמצעות לאנצ'ות שהן הסירות מנוע המקומיות שמשמשות להסעות. ישנן תחנות קבועות וכל העניין די מסודר ואם אתה רוצה להגיע למקום שאין בו תחנה קבועה אז תצטרך להשיג לאנצ'ה פרטית שתיקח אותך לאן שתחפוץ, בעצם כמו נסיעה במונית.

טוקטוק לנסיעה ממקום למקום 

באחד הימים החלטנו לבקר את אסנת שחיה בסן מרכוס San Marcos , שתינו הכרנו דרך הפייסבוק בקבוצה של משפחות ישראליות שמטיילות וחיות בחו"ל.
נסענו עם הרכב לסנטיאגו אטיטלן Santiago Atitlan  שהוא הכפר היותר מאוכלס וגם לא מאוד רחוק מסרו דה אורו שבו התגוררנו, ממנו לקחנו לאנצ'ה לסן פדרו San Pedro  שידוע בחייו התוססים ומשם נסיעה נוספת בלאנצ'ה לסן מרכוס.



הרציף בסן מרכוס

עולים ללאנצ'ה בסנטיאגו אטיטלן

סן פדרו

חייבת לציין שכל הנסיעות בלאנצ'ות היו זמינות ובכלל לא משהו שמצריך התארגנות מיוחדת במינה. בסן פדרו הינו צריכים לעבור לרציף אחר שנמצא בצד השני של החוף, כך שיצא לנו לעבור ברחובות הקטנים והמתפתלים עמוסי המסעדות, ברים והוסטלים ואפילו לחטוף פלאפל כשכבר הינו מורעבים בדרך חזרה (טעים!).


טוקטוק ואופנוע עוברים באותה סמטה צרה בסן פדרו
עם אסנת במפעל הקפה שלהם

טלפון קצר לאסנת להודיע שהגענו לסן מרכוס והיא מצאה אותנו בקלות, אחרי הכל די קל לזהות חבורה של חמישה משתרכת בין הדוכנים שמובילים מהרציף שבחוף פנימה אל הכפר. אסנת הקימה עם טים מפעל קפה צמוד לביתם שנמצא אי שם גבוה בין הבתים האחרונים במעלה סן מרכוס (היא גרמה לנו לטפס ברחובות את כל הדרך לשם...) ולכן כשהזמינה אותנו לקפה אצלה בבית, ברור שלא סירבנו.
הזוג הזה עושה דבר נפלא בגוואטמלה מתוך רעיון לתמוך באנשים, בחקלאות ובסחר המקומי. הם רוכשים את פולי הקפה ממטעים מקומיים, מייצרים ומוכרים קפה מעולה בתוך גוואטמלה.
הם בנו בית מקסים בסן מרכוס ומגדלים שם את שני ילדיהם עם נוף פתוח אל האגם וגינת מציאות שאפילו תות בר אמיתי (כמו שגדל פרא בסלובקיה) מצאנו שם להפתעתנו.






יום שני, 25 בפברואר 2019

טיול משפחתי בגוואטמלה – אגם אטיטלן Atitlan

אגם אטיטלן Atitlan 



מכל הטיול שעשינו ברחבי גוואטמלה, זה החלק שנהנינו ממנו ביותר.

נכון שהאגם מרהיב ביופיו, עם הרי הגעש מסביב, הצמחיה והבתים הקטנים, אבל נסיעה בכבישים שמסביב לאגם הביאה אותנו לראות את גוואטמלה האמיתית כפי שהיא אולי לאלה שחיים בה.
הכביש מתפתל מכפר לכפר, כמעט שאין מקום שאינו מאוכלס, עולה ויורד על ההרים הרבים שמקיפים את האגם. פה ושם ישנן נקודות שאפשר לעצור ולהביט אל הנוף מסביב.



אם תגדילו ותחפשו את החלק הצבעוני שבין הבתים, תמצאו שזה בית הקברות

שכרנו לנו בית בכפר שנקרא סרו דה אורו Cerro De Oro  וכל כך נהנינו בו ,שהארכנו את השהיה בלילה נוסף. קודם כל הכפר עצמו אינו תיירותי בכלל. הבית עצמו היה מפנק ומפתיע וקרוב לקו המים. החסרון היחיד שלו שאולי הוא גם היתרון שאפשר להגיע אליו רק אם אתה מתכוון לזה ויש לך רכב, וזו כמובן לא היתה בעיה כי שכרנו מראש רכב.


כביסות בשמש

סירות עץ מקומיות

שלב 1- ממלאים מים מהאגם בכד

שלב 2 - מעמיסים על הראש

שלב 3 - חוזרים הביתה

אנחנו מטיילים בחודש פברואר, עדין עם בגדים קצרים אבל מזג האוויר הרבה יותר קריר פה מאשר בריו דולסה, במיוחד בשעות הערב. המקומיים עטופים שכבות צבעוניות ואפילו כובעי צמר, ובשווקים אפשר למצוא שכמיות, פונצ'ו ובגדים חמים. בגוואטמלה זו עדין העונה היבשה שללא גשמים ורואים את זה באדמה ובצמחיה שבכל מקום.

חקלאים מקומיים

אינסופ שדות ושטחי גידולים

ריסוס של השדות

מכפר לכפר עוברים בשטחי חקלאות רחבים, הרבה גידולי ירקות, קפה ותירס. גברים לצד הדרך הולכים עם מעדר על הכתף ומצ'טה בחגורת המכנסיים, כנראה חוזרים אחרי בוקר של עבודה בשדה, אב ובן סוחבים על הגב ערימת עצי הסקה גדולה, נשים מדבירות את הגידולים נגד חרקים. כל עבודת השדה נעשית בכבודת כפיים. לא ראינו טרקטור, מחרשה או כלי אחר מאשר טנדרים עליהם מעמיסים את הגידולים.


מבט אל הרי הגעש מסביב לאגם אטיטלן


סוחבים עצי הסקה בצד הדרך

ה-רוטיות !

כנסיה צבעונית באחד הכפרים

דוכנים עם מלאכת יד מקומית


דוכן פירות יפה וצבעוני

מכולת מקומית בכפר סרו דה אורו

קונים מנגו ירוק עם רוטב לימון ומלח. זה נשמע אולי נוראי, אבל ממש טעים

כמה שנכנס, נכנס


אנחנו אוהבים להיכנס לרכב ולצאת ככה בין הדרכים, לא לדעת לגמרי איפה אנחנו ומה שם הכפר. להתבונן על הבתים ועל האנשים. הביגוד שלהם כל כך צבעוני, לרב רק הנשים בלבוש מסורתי שכולל חצאית, חגורת בד רקומה רחבה וחולצה שעליה מונחת עוד שכמיה או בד כלשהו. כל חלק בלבוש בדוגמאות שונות ושלל צבעים. החצאיות שונות מכפר לכפר, קשה בעיניים שלנו להצביע בדיוק על השוני, אולי בדוגמאות הבד או בצורת הליפוף שלו על המותניים.