יום שבת, 16 בנובמבר 2013

שלום! אני דודי


היי, אני דודי הבן דוד של נעמי, עדי וזואי (אני הבן דוד שהיה עם נעמי ועדי בצלילה. אז אתם יכולים לקרוא לי דודי המלך או האדון דודי או הקיסר דודי המכובד והחתיך...איך שבא לכם אני נותן זכות בחירה לנתינים שלי).

יום שישי, 8 בנובמבר 2013

home schooling חינוך ביתי

כחלק בלתי נמנע מתכנוני העתיד שלנו, נוציא את הבנות ממסגרות הלימוד הקונבנציונאליות ונדאג ללמד אותן בעצמנו.

ישנן לא מעט קהילות של "חינוך ביתי" באזורים שונים בארץ, רובן החליטו על הדרך החינוך הזו מתוך אידיאולוגיה , מה שלא לגמרי נכון לגבינו ואולי בגלל זה החששות מנקרים בבטן.
"מה אם לא נלמד אותם את כל מה שצריך?"
"מה אם נריב אינסופ על כך שצריך להתיישב וללמוד?"
"מה אם יש בנו פחות סבלנות ממה שאנחנו חושבים על עצמנו?"
"האם נמצא בנו את כל היצירתיות הדרושה כדי ללמד בבית?"

יום חמישי, 7 בנובמבר 2013

סלון היופי של זואי

שלום,  בכתבה הזו אני רוצה לספר לכם על זואי אחותי הספרית, היא אחותי הקטנה אבל זה לא משנה לה…אז ככה, זואי החליטה שהיא "עושה ל-OCO תספורת" במילים שלה(OCO=אבא שלי וכדאי שתתרגלו כי מעכשיו אני כותבת רק OCO…).היא סידרה את כל חפצי השיער שלנו:


יום רביעי, 6 בנובמבר 2013

ואף על פי כן נוע תנוע

למה בדיוק הדלקתי את מכונת הגילוח הזאת…?
דמיינתי שהערב…יין…גינה…מבט נוסטלגי לכיוון הים…

יום שישי, 1 בנובמבר 2013

מי הגבר פה ?

כיוזם, מקים, מיישם ותומך טכני של הבלוג הזה אני מתחיל להיתקע במבטים של: "אתה לא משתתף?" או "כאילו זהו ,יעני או מה ?"
ככה זה שיש לך 3 בנות, אישה וגם את הכלב הוא נקבה

יום שבת, 26 באוקטובר 2013

חלבה הודית

אני עדי ואני רוצה לספר לכם על יום מיוחד כשהייתי אצל סבתא שלי:

לפני כמה ימים הלכתי לסבתא רחל. שם קצת שיחקתי, הכנתי שיעורים, ראיתי טלויזיה ועוד כמה דברים...
ואז סבתא שלי אמרה:"עדי רוצה להכין איתי חלבה הודי?"
ועניתי לה:"כן!" החלבה הודי של סבתא הכיייייייייי..... טעימה! ככה זה שכל המשפחה שלנו כולם אוהבים את החלבה הודי של סבתא שלי, במיוחד הילדים!!!
הכנתי איתה והיה לי מאוד כיף, במיוחד כשסבתא שלי הצחיקה אותי!



יום שישי, 25 באוקטובר 2013

כשזה לא זה, אז זה לא זה!

זה מפליא איך אפשר לדעת מפגישה ראשונה למי היית מוכן לשחרר את הבית ולמי ממש אין סיכוי שזה היה קורה.
בתהליך המכירה אתה מפתח חושים בטווח זמן קצר יחסית, כאלה שלא הית בטוח שבכלל קיימים.
הצורה שבה אנשים מהלכים מחדר לחדר, השאלות שבוחרים לשאול, האם הם מבקשים סיבוב שני לעשות בעצמם ללא ליווי או לא, האם הם נכנסים לתוך חדר האמבטיה או מציצים מהדלת, האם הם מעבירים יד בחיבה על גומי (הכלבה שלנו) או שנרתעים ואומרים "וואהו איזה כלב מסוכן" (מעצבנים!!!) , עם כל אלה אתה מחליט כבר עם עצמך אם מתאים לך למכור להם או לא.


יום שבת, 19 באוקטובר 2013

צלילת היכרות-אילת

הי עוד פעם נפגשים. אז היום אני אספר על צלילת ההיכרות שאחותי (עדי),בני הדודים שלי (דודי+מעוז) ואני (נעמי) עשינו, אבל קודם תמונה של הצוללנים:


יום שבת, 12 באוקטובר 2013

מנסים למכור

אוקי, אז עבר זמן מאז הכתבה האחרונה, אז מה בינתיים?
בינתיים אנחנו בעיקר בתהליך מכירת הבית, זה הולך קצת יותר לאט ממה שחשבנו אבל מסתבר שקניית בית זה תהליך לא פחות מסובך ממכירת בית. לקראת המכירה שיפצנו את הבית (הוא מהמם!) וסידרנו מחדש את הסטודיו בעלית הגג.
מהרגע שהשלט נתלה היה קשה להסתיר את הסיפור שמאחורי המכירה, והפרסום במקום מגורינו התפשט כמו אש בשדה קוצים (אנחנו גרים בקיבוץ...). תוך כמה ימים הציפו אותנו בשאלות : איזו יאכטה תקנו? מתי תעזבו ? אני לא רוצה שתעזבו... בקיצור שאלות.  
בקיבוץ אנחנו די פטפטניים, אם מישהי קנתה נעלים תוך שניה כל הקיבוץ יודע באיזה תאריך, איזה סוג, כמה הן עלו ומתי ינעלו אותן... בקיצור הכל!!! אבל, באמת כולם אחלה ולא הינו יכולים לדמיין חיים יותר טובים (על היבשה) . יש לנו שכנים טובים, כולם מכירים את כולם, אנחנו מגובשים מאוד ובעצם חיים כמו בגן עדן, רק קטן...


יום שני, 20 במאי 2013

היה היה

עם כך שהוחלט סופית על השם "רוטים" או "Rothim", ולמרות שאין עדין אתר באוויר ואין ספק שיהיה, נראה שהמעמד מחייב לרשום לפחות כמה מילים ראשונות.

די ברור לנו לאן הגענו ומה בעצם אנחנו רוצים שיקרה, התהליך הוא ארוך ונבנה במשך מספר שנים, זה לא קרה ברגע של שיחה מסוימת או במקום ספציפי אבל כן היה טריגר שהצית את הגחלת הראשונה.
לפני כ-8 שנים קראנו במקרה את סיפורה של משפחת קניגר  , משפחה ישראלית עם 2 ילדים שיום אחד פשוט נשבר להם, קנו יאכטה ויצאו לסובב עולם עם הילדים. הסיפור שלהם היה מדהים בעינינו וגרם לנו לחשוב , למה בעצם לא?! למה להשהות את החלומות ? בשביל מה לחכות?

הסביבה שלנו, בעיקר בישראל ,סוחפת לשטאנץ קבוע של חיים, שטאנץ מתיש שבו אתה בציפיה מתמדת לפנסיה וכשהיא מגיעה אתה כבר כ"כ עייף ושכחת מהחלומות והילדים כבר גדלו ואם נשארת בריא אז תיסע אחת לשנה לחו"ל . אנחנו רוצים להרוויח קצת מהזמן משפחה, חשוב לנו להיות נטו עם הילדים ודווקא כל עוד הם קטנים, לא לחכות ,כי מי יודע מה מחר ...

כל זה היה לפני 8 שנים, כשבתנו השניה עדי רק נולדה, עדין לא היה לנו בית משלנו ולא היה סיכוי קלוש כלשהו שזה יכול להסתדר, בעיקר בגלל הפן הכלכלי.
טוב, אז זה לא שאנחנו פתאום מליונרים, אלא זוג +3 בנות ,בית וכלבה. כחלק מלתי נמנע אז יש גם משכנתא , עבודות מסודרות, משכורות ממוצעות, חוגים, בית ספר, גן ילדים, קניות, הורים, סבתא רבה, אחים, דודים וכו'... בקיצור משפחה די ממוצעת.
ובכל זאת, בשנים האחרונות אנחנו כבר מבינים שאם אנחנו רוצים אז זה לא בלתי אפשרי וצריך לעשות מעשה! 
צריך לשנות את סדרי העדיפויות, להזכיר לעצמנו שכנראה יש לעולם עוד כמה דברים להציע לנו, ולא להיכנע ללחץ החברתי ובעיקר המשפחתי.
כלומר נצטרך לשנות הרגלים, לצמצם הוצאות , קצת לקוות ש"יהיה בסדר" ולהיות מתוכננים יותר ממה שכרגע.

אז ... רצון-יש!, תוכנית-יש!, ביצוע- בינתיים קורה כמתוכנן פחות או יותר.

תחזיקו אצבעות...