נודיע לכם למייל על כל פרסום של פוסט חדש

* שדות חובה
thumbnail
בבית הקודם היה לנו כל הזמן את הדילמה הזו בין להסתובב בבית עם גרביים או שלא. יקום האדם שחושב שיש יותר כייפי ונעימי מזה !
נכון, אולי לא נוהג של האצולה האנגלית ודיי ג'וחי ונכון שממש לא נחמד שהן מתלכלכות, אך עדין – זה בטח עדיף מלקבל כוויות קור מהריצפה הקפואה או להישאר כל היום נעולים ומסוגרים בנעליים.
מבחינתי- גרביים זה פתרון מעולה, וביאכטה מסתבר שזה ממש מתאים (לפחות עד שיוצאים החוצה).

הימים קרים מאוד ואנחנו אחרי שתי סופות גדולות של רוח וגשם (כמה כייף שיש גרביים!!!) עברנו לגור בסירה לפני 3 שבועות, מוקדם מהמתוכנן, בעיקר כי הרגשנו שאנחנו כבר מוכנים לעשות את הצעד הבא.
אין כמו בבית, להיות מוקף בדברים שלך ולחיות בקצב הנכון למשפחה שלך ולהרגלים שלה. חשוב לנו שההתאקלמות לחיים בסירה יקרו בשלבים, במיוחד בגלל הילדים.

המעבר לסירה עוזר לנו להכיר אותה ולהתרגל לכל מיני דברים קטנים  שלנו הם לא רגילים, כמו לא להישאר ולעמוד במעברים הצרים, כדאי שלא להשאיר כלים בכיור, להתארגן לבשל במקום קטן, לחלוץ נעלים בכניסה, לרוקן פחים לעיתים תכופות, לנצל כל קרן שמש לאוורר, לרוץ לסגור חלונות כשמתחיל טפטוף של גשם…ועוד כל מיני שטיקים.
ההסתגלות נעשית מאוד טבעית, אנחנו מרגישים טוב ונוח ובעיקר ישנים מצוין, אפילו ברוח והגשם אנחנו ישנים מעולה. יאמר לזכותה (…של הרוטים!).

שבועיים ראשונים הינו עם גומי בסירה. החמודה התאקלמה ללא בעיות כאופייני לאופייה הנעים. מספר פעמים ביום הינו צריכים להוליך אותה אל מחוץ למרינה כדי לעשות את הצרכים, מה שהיה לא כ"כ נוח כי הדרך ארוכה וכשממהרים בהתארגנות של הבוקר, אז זה נראה כמו נצח.
בסופו של דבר הגיע הזמן שהינו צריכים להיפרד ממנה. זה משהו שהיה ידוע מראש ולא משנה כמה הכנו את עצמנו לרגע הפרידה, הצביטה בלב קיימת. היא חסרה בבית, פשוט מרגישים אותה. בחנו את האפשרות לקחת אותה איתנו והחלטנו שזה לא יהיה נכון לסגל כלבה בוגרת בת 9 שנים לסוג חיים שונה כ"כ, ומעבר לכך ישנן מגבלות לכניסה עם בע"ח למדינות מסוימות וחששנו שזה יכול להוות בעיה. גומי נמסרה לעלמא, יעל וג'יי ובית יותר טוב עבורה לא יכולנו לבקש למצוא. אני בטוחה שהיא דביקה מרב נשיקות שעלמא מרעיפה עליה באהבה. והנה לכן תמונה של צמד האוהבות להוכחה:

כל יום קורה משהו חדש- מדפים חדשים לארונות, מתלים נוספים לבגדים, משאבה חדשה לשירותים, מדבקות לקירות, סדור אחסון האוכל…

כשהשבתות יפות אז אנו זוכים לקבל יקירים ויקירות שבאים לבקר.
לפני כשבוע הגיעו שתי אורחות כבוד אהובות – אמא שלי ויוליקה ושמחנו מאוד לארח אותן. לפניהן ביקרו גל, מאיה, יואב ושלי, שהשלו את עצמם שבאו לחצי שעה בלבד ובסוף נשארו איתנו עד השקיעה. לילדים יש חיבור כזה מוצלח, כמעט כמו זה של ההורים, שפשוט השעות חולפות מעצמן בהנאה.

חזרה למעלה