יש כמה דברים שמשמחים את רב הילדים שאני מכירה: בועות סבון, אש, בלונים, זיקוקים ומים.
במים הם יכולים להיות שעות על גבי שעות, משנרקלים, קופצים, משפריצים או מטפסים ויורדים מסלע אל המים שוב ושוב.
עד היום לנעמי ועדי לא הזדמן לפגוש ילדים שאינם ישראלים, אך אני מאמינה שאחרי זמן מה התוצאות יהיו דומות ונמצא אותם במים במצב כזה או אחר, לעומת זאת זואי פתרה את בעיות התקשורת בעזרת פנטומימה כשהתחברה עם ילדה מסלובקיה שעוגנת עם משפחתה במזח לידנו.
בימים האחרונים בילנו עם משפחת בלדרן באי מגניסי Meganisi. האי עשוי בחלקו זרועות ארוכות מלאות במפרצים קטנטנים ומקסימים. שילוב הים עם הסלעים והצמחיה הירוקה עושה את התמונה מרהיבה ואם יש מזל מוצאים מפרצון פסטורלי ללא סירות נוספות.
שני לילות עגנו עם סירות נוספות במפרץ המגן היטב מהרוחות שיש בשעות מסויימות, זו היתה הפעם השניה שחזרנו לאותו מקום ובכל אחת מהפעמים התמזלנו בסירת שכנים נודיסטים בגילאי הפרישה המאוחרים. זה גם חלק מהעניין ללמוד לתת מרחב מחייה לכולם, בהתחלה היו צחקוקים והגנבת מבטים ובסוף קשירת פנדרים משותפת ונפנוף לשלום כשיצאנו משם. אז מסתבר שמתרגלים להכל…
שני לילות נוספים עגנו במפרץ מבודד וציורי עם חוף קטן שבו חורבות בתי אבן ישנים, מכיוון שהינו שם רק שתי הסירות שלנו אז נקשרנו יחד מה שאיפשר אוטוסטראדה של ילדים מסירה אחת לשניה, למים וחזרה וכן מעבר רציף של שלל מאכלים ומטעמים כאלו ואחרים והרבה מפגשי קפה/תה.
כייף שמתחברים לאנשים הנכונים.
