כבר התרגלנו להשתמש חכם בבגדים, לא להחליף כל שעתיים פריט כזה או אחר, לבחור בגדים קלים שנעים ללבוש וקל לכבס, לא דורשים גיהוץ, ללא שכבות בד, דנטלים וכל מיני סלסולים ובשום אופן אבל ממש לא סריגים מכל סוג שהוא. ג’ינסים זה מטרד שקשה לוותר עליו אבל הוא במגמת צמצום מתמדת.
אחת מחוויות הכביסה היותר נחמדות, שמורה לאי בקווי (BEQUIA), עגנו שם בשעות הבוקר ולאחר זמן קצר עצרה ליד הרוטים סירה קטנה וצבעונית עם אישה שהסבירה שלה מכבסה בכפר והיא אוספת מהסירות בסביבה בבוקר ובחמש אחה”צ הכביסה חוזרת יבשה ונקיה. אז נהנינו מהשירות שלה ובפעם ההיא ניצלנו מלהתעסק עם הכביסות.
ביומיום אנחנו עורמים את הכביסה בשקים (מותר לצבור עד 2 שקים ולא יותר). במקומות מסודרים כמו מרינות אליהם אנחנו נכנסים למלא מים או ערים, אפשר למצוא מכבסות בשירות עצמי מאוד נוחות לשימוש, כי הן פתוחות לאורך היום ובד”כ יש כמה מכונות בגדלים שונים וגם מייבש כביסה.
כייף להגיע למכבסות האלו עם שק מלא במגבות, סדינים, ציפיות (שאין מה לעשות, אבל לכבס אותם ידנית זה משימה בלתי אפשרית) ולצאת אחרי שעתיים כשכולם מקופלים יבשים וריחניים.
בהרבה פעמים אחרות, כשהמקומות אליהם אנחנו מגיעים פחות מסודרים ואנחנו רוצים לחסוך עוד כמה ג’ובות, אז עושים כביסה ביד. לצורך העניין אנחנו שומרים ג'ריקן גדול של 50 ליטר מים שמיועד לכביסות, מכיוון שהשאיפה היא שזו תהיה משימה משפחתית ולא עבודת יחיד, אני דואגת להצהיר מראש “צריך לעשות כביסה!” ואז לתזכר כל אחד לחוד ואת כולם יחד במשכי זמן קצובים, באופן הדרגתי אני מוציאה קודם את שקי הכביסה המלוכלכת ככה שיהיו מול העיניים ויווכחו שאני רצינית, אחר כך את סבוני הכביסה, וכשהמרכך כביסה עומד על השולחן בקוקפיט אז זה סימן שאין דרך חזרה.
כאשר טורפדו כל התירוצים, הגיגיות מתמלאות מים וסבון ומתחילים.
לא אכחיש- הרבה קיטורים וקללות נשמעים ברגעים האלו, אבל לפחות מצאנו שיטה איך להוציא רגרסיות.
