איזו דרך נפלאה עשינו! ממדינת פלורידה בדרום, דרך ג'ורג'יה – קרולינה הדרומית – קרולינה הצפונית – וירג'יניה – מרילנד – ועד וושינגטון הבירה.
סך-הכל 2400 ק"מ (מעל 1300 מייל) בתעלות המים של – ICW.
קצת מידע כללי- מה זה ה- ICW?
ה-ICW (Intracoastal Waterway) זו מערכת תעלות לאורך חופה המזרחי של ארה"ב. למרות שרב המעבר הוא טבעי ורק חלקו הקטן מלאכותי, זה מעבר רשמי ומסודר עם שילוט, מפות ודיווחים שמשתרע לאורך כמה מדינות.
העומק המינימאלי במרכז התעלה הוא 3.5-4מ’, מה שאיפשר לנו מעבר ללא בעיה (השוקע שלנו 1.3מ’), בהרבה מקומות השוליים רדודים מאוד וצריך לשמור להיות כל הזמן באמצע התעלה. הקרקעית הבוצית הופכת את המים לחומים כהים לכל אורך הדרך, מעורבבים בין מים מתוקים מהנהרות ומים מלוחים מהים (…ולמי שחווה מים צלולים טורקיזיים הם ממש לא מזמינים לשחיה).
לאורך כל הדרך שטנו בעזרת המנועים וללא מפרשים, ולכן חייב אותנו שמישהו יהיה על ההגה כל הזמן וישים לב לתנועת סירות המנוע המקומיות, פיתולי התעלה והעומק.
נשארים מעודכנים בכל רגע
רמת העדכונים לשייט ב-ICW היא מושלמת. אף פעם לא נתקלנו בשום דבר דומה לזה בשום מקום אחר.
ישנו שילוט פיסי על גבי תמרורים בירוק ואדום לכל אורך הדרך, אך גדולת הכותרת הן המפות המפורטות שמתעדכנות אחת לשבוע ופתוחות להורדה מ-NOAA (מנהל האוקיאנוסים והאטמוספירה הלאומי) באיכות ורמת דיוק מדהימים.
מעבר לכך, ישנם דיווחים קבועים בקשר של משמר החופים (Coast guard) על כל התראה בדרך וכמובן של מזג-האוויר.
ואם כל זה לא מספיק, ישנם כמה פורומים ופלטפורמות פעילות שאנשים משתפים בהם בזמן אמת והן שימושיות ביותר. הפלטפורמה שהשתמשנו בה באופן קבוע היא של WATERWAY GUIDE (את הספרים לא אהבנו, אבל הפלטפורמה באינטרנט מעולה).
אז כמובן שכל הטוב הזה דורש גישה לאינטרנט, אך מאפשר הפלגה נוחה ובטוחה.
תכנון הפלגה ב-ICW
אין ברירה אלא שתיכנון ההפלגה יהיה ברמה יומית, ישנם כל מיני גורמים שצריך לקחת בחשבון כמו הזרמים ושעות הגאות והשפל.
את התעלות חוצים הרבה גשרים (הרבה מאוד גשרים!) שכמובן צריך לוודא שהם בגובה מתאים שהסירה יכולה לעבור (הגובה שלנו 17מ’). כל גשר נפתח בצורה אחרת (אטרקציה נהדרת לילדים) ובשעות מסויימות, וצריך לדבר עם מפעיל הגשר בטלפון או בקשר כדי להודיע שמגיעים.
איפה עוגנים?
לאורך ה-ICW אפשר לעגון בצידי הדרך אם רוחב התעלה מספיק, או במקומות עגינה רחבים יותר כמו מפרצים שיש פה ושם. הקפדנו לשוט ביום ולקראת ערב להגיע למקום עגינה, בכל מקרה כזה אחד הדברים שעשינו זה לקשור מצוף קטן לעוגן כדי לסמן את המיקום שלו (לא בא לנו שוב על החוויה שהיתה לנו בצ’רלסטון. תוכלו לקרוא מה קרה לנו עם העוגן כאן).
ישנה אופציה גם להיקשר לרציפים עירוניים ללא רישום או עלות, את המידע עליהם כולל תמונות והסברים מצאנו בפורומים ופלטפורמות מידע באינטרנט והשתמשנו בכך מספר פעמים.
אפשר לתכנן ולעגון בערים גדולות או בעיירות אחת לכמה ימים, יש ביניהן ממש פנינות שלא הינו מבקרים בהן בטיול מסוג אחר כמו אוריינטל Oriental, לאונרדטאון Leonardtown, צ'רלסטון Charleston וסנט אגוסטין St.Agustin, יש אחרות "עיירות רפאים" כמו בלהבן Belhaven ריקות ושקטות שמיהרנו לעזוב.
לא משנה היכן עוגנים, צריך להתחשב בגאות, בשפל ובזרמים. שלושת אלה משתנים תכופות ויוצרים תנאים שונים לעגינה.
כאן המקום להגיד מילה לגבי הגישה לאינטרנט – באופן מפתיע ישנם הרבה אזורים שתוך כדי הפלגה לא היתה לנו תיקשורת. לנו זה היה חדש, אבל מצאנו שאף חברה אמריקאית לא נותנת מענה מושלם. זה לא שהיתה עיירה ללא אינטרנט, אבל היו אזורים מבודדים שלא היתה לנו תיקשורת וכדי להתעדכן במזג-אוויר ובמפות הינו צריכים לעבור למקום אחר.
לשוט בתוך היבשה זה לגמרי שונה מלשוט בים
הדולפינים מופיעים גם כאן, לפחות בחלקים של ה-ICW שיותר קרובים לים ולא פנימה עמוק ליבשת. מעבר לכך שאין גלים ויש הרבה יתושים, נחשפים למקומות מעניינים שלא הינו מגיעים אליהם אחרת. עברנו אזורים בהם תעלות מתפתלות של דשא יצרו מבוך של ירוק על פני המים. מרחבים פתוחים שנשכחו. ערים ועיירות. שכונות בהן בתים גדולים על קו המים יוצרים פס ארוך של רציפי עץ אחד אחרי השני שנמשך מאיתנו והלאה ושמורות טבע כמו הדיסמל סוומפ Dismal Swamp.
נחשפנו לקהילות שבשבילם הסירה היא הרכב המשפחתי וכמות התנועה של המנועיות לא היה מביישת שום אוטוסדראדה. עברנו תעלות צרות שהצמחיה סגרה עלינו והתורן נגע בעצים (השארנו על אחד מהם את המד רוח שלנו…).
פה ושם לאורך הדרך היו גיחות החוצה אל הים, מקומות בהם מה שהפריד בינינו לים הפתוח היתה רק רצועת יבשה דקיקה.
