נודיע לכם למייל על כל פרסום של פוסט חדש

* שדות חובה
thumbnail
ישנם לילות כאלה שאני מתהפכת במיטה שוב ושוב, שומעת את השעון קוקיה קורא בכל חצי שעה פעם אחת ובכל שעה עגולה פעם שניה, והנה שתיים לפנות בוקר וזואי מגיעה אלינו במיטה והנה שלוש ואני מתהפכת שמאלה ובודקת האם עדין חשוך והנה ארבע ומתהפכת ימינה לחבוק את הקטנה ועדין בחוץ חשוך.
אז מה עושים עם כל המחשבות שרצות בראש?! מתי נמצא סירה? למה לא מסתדר עם היאכטה בקרואטיה שהרגישה לנו נכון? האם נמצא בזמן סירה אחרת מתאימה? מה יהיה בין הזמן שנפנה את הדירה ועד שנקבל את הדירה הקטנה שרכשנו? האם נגור ביאכטה? האם נשכיר דירה ? איפה נאחסן את החפצים? איך נסיע את הבנות ללימודים? … מדובר יחסית בתקופה קצרה מסוף דצמבר ועד יולי שנצא לטיול , אבל 6 חודשים שכרגע באפלה ואין לי מושג איך יסתדרו הדברים.

בשעה ארבע וחצי הפסקתי להילחם במחשבות. החלטתי שזה זמן טוב לחפיפת שיער ומקלחת חמה מבלי שאף אחד יפריע לי באמצע (נהניתי!) , אח"כ ישבתי לי עם קפה בפינת אוכל ולפני הספר המדהים של גיל חובב "אוכל של סבתא".

את הספר השאלתי מחוה כשהתארחנו אצלם ביום כיפור. איך זה שתמיד מגיעים לספרי בישול ביום כיפור ? וזה בכלל לא משנה אם אתה מאלה שצמים או לא, אולי זה רעיון הצום שחדור בנו ואולי זה בגלל עודף הזמן שיש בחג הזה.
בכל אופן, הספר מצא חן בעיני מפני שיש בו מתכונים ביתיים, עממיים שעשו לי חשק.
אז הנה אני בסביבות שש בבוקר מסיימת את כל המאכלים (הצימחונים שביניהם) באופן תאורטי ,וכבר אני מקנחת בבלינצ'ס שבעמוד האחרון והאמת היא שהצלחתי להירגע. השמיים בחוץ מתבהרים לאיטם והרגשתי טוב יותר וכבר די מנומנמת.
ועם מחשבה ש"בטח איכשהו הדברים יסתדרו" ו"יהיה בסדר" ישראלי אופייני, חטפתי לי עוד שעת שינה לפני ההתארגנות לעבודה.
אז היום ערב חג סוכות ונתארח אצל יוליקה האהובה עם כל המשפחה, ערב מרגש שבעצם נפרדים מהבית שלה ושל רובי העמוס זיכרונות. בנובמבר יוליקה עוברת לדירתה החדשה בהוד השרון, התחלה חדשה בשנה חדשה.

חזרה למעלה