3 שעות !!!
הם הגיעו ב- 05:30 בבוקר, בשניה שאמרתי לזואי שאני מחפשת דולפינים ולא מוצאת, ועשיתי פרצוף עצוב.
לטובת ההבהרה- מבחירתה הילדה מתעוררת בשעת הזריחה כבר כמה ימים, מצחצחת שיניים, מסתרקת ומתארגנת כמו שרק היא יכולה להיות מאורגנת …
משהו הילדה הזו…
תחילה הבחנתי בסנפיר אחד או שניים ואז הצטרפו אליהם עוד ועוד. הערנו את בני הבית בצווחות התרגשות וכך בפרצופים ישנים צפינו בהם קופצים ועושים סלטות, חובטים במים בעזרת הזנב ומתחככים בזרם הסירה, ממש מופע להטוטים שנמשך זמן רב כשהם שוחים הלוך ושוב במהירות.
בשלב מסויים ראינו קבוצות נוספות שוחות מרחוק ואולי חוברות אחת לשניה, היינו מוקפים בעשרות מהם בהם שקשה היה לספור.
חלקם בהירים או כהים יותר, בטן לבנה עם כתמים ורדרדים, לאחד מהם היה צמוד דג לבן בצד הגוף. הגדלים שלהם היו שונים והם שחו כל כך קרוב, במרחק נגיעה, שיכולנו לראות את העיניים, האף, הסנפירים…
המחזה הזה מדהים שקשה לתאר במילים, מעניין מה מושך אותם לשחות ליד סירות…זו תופעה מעניינת.
בשלב מסויים נעמי ועדי החליטו שמספיק להם (בכל זאת זה היה מופע ארוך…) ונכנסו פנימה לשחק. אנחנו נשארנו לצפות בהם מהרשת או בכיסאות שבחרטום מלמעלה, שוחים במים הנקיים, מתרגשים מהמראה.
הבנתי 2 דברים שדולפינים עושים לי:
1) דולפינים גורמים לי להפיק קולות גבוהים שלא ידעתי שאני מסוגלת להם, קולות גיל, שמחה והתרגשות ילדותית ונשית של בת עשרה בשיא גיל ההתבגרות.
2) המראה שלהם מעביר בי תחושה של אושר. חיוך שנסוך על הפרצוף. התנקזות למראה אמיתי של כל הציורים הילדותיים של דולפינים חמודים, דמויות משמחות מסרטים מצויירים ותמונות קיצ'יות של דולפינים מקושתים מקפצים לאור השקיעה.
מדהים! הים הפתוח בשלמותו