נכון שכל אמא פולניה מהללת את ילדיה, אבל אני כידוע רחוקה מלהיות פולניה ובכל זאת קשה לי שלא לספר על נעמי כדוגמא מצוינת למישהו שיודע לנצל את הזמן בצורה מירבית. הילדה הזו לא נחה לרגע מהרגע שמתעוררת ועד שנופלת עליה השינה. תמיד עסוקה, תמיד בכמה פרויקטים במקביל ועוד אחד שהיא חושבת שצריכה לנסות. בזכותה מסביב תמיד חוטים, חתיכות קוקוס לחריטה, פיסות בד שתיכננה מהם משהו, גיטרה, כמה דפים לציור ורשימה של סרטונים “עשה זאת בעצמך”  שהיא חייבת לבדוק.

אני לא יכולה לאמר שהיא היתה יצירתית מדי כשחיינו בבית, אבל מהרגע שנתקפה בחיידק באמת קשה לה לעצור.

נעמי עושה לי לחשוב על סיפור מקסים שנקרא “המעיל המופלא של יוסף” מאת סימס טבק. מכירים?
מסופר בו על יוסף שהיה לו מעיל משבצות ארוך שהתבלה עם השנים וכל פעם מצא מה לעשות עם מה שנשאר, מהמעיל מעילון, מהמעילון אפודה, מהאפודה צעיף, מהצעיף עניבה, מהעניבה מטפחת ומהמטפחת כפתור וכך הלאה… כי תמיד אפשר לעשות משהו ממשהו…
אז כזו היא- שחושבת אם כדאי לזרוק משהו או שכדאי לפרק אותו ולעשות ממנו משהו חדש.

כשיצאנו לטיול הזה מאוד קיוויתי שכל אחד מאיתנו ימצא לעצמו התעסקות, שלא אשמע את המשפט ”אמא, משעמם לי”, שכל אחד ילמד להכיר את עצמו, את תחומי העניין שלו, מה מושך אותו לעשות כשיש לו זמן עם עצמו.

זה תהליך ולוקח זמן וכמובן שצריך גם את ההזדמנות. כשהיום אחת הבנות ניגשת אלי ואומרת שמשעמם לה אז אני אומרת לה שלהשתעמם זה לאו דווקא דבר רע, יוצאים משעמום דברים לא רעים בכלל….
החיים בסירה מאפשרים את זה כי הכל זז קצת בהילוך איטי, לא כזה פאתטי שכל היום שוכבים בצל ומעבירים את המרגריטה מיד ימין ליד שמאל, אבל כן הילוך שמאפשר לך להתמודד עם זה שאתה צריך להעסיק את עצמך, ופשוט כייף לראות ילדה שהשתנתה כל-כך. כייף לראות את החיפוש שלה אחרי הדברים שמעניינים אותה ואיך היא מתאמצת להתפתח שם.