זה הפוסט השני מתוך ארבעה בנושא המלצות לחינוך ביתי, בהם אני מספרת מהניסיון שלנו בנושא הלימודים כמשפחה החיה בסירה ומשתמשת בחינוך ביתי כחלק מסגנון החיים שבחרנו.
בחלק הזה אספר קצת על רוח הדברים ואיך הם מתנהלים אצלנו, אם אתם מוטרדים מהשאלה "איך לעשות את זה?!" אז אולי תהיו קצת יותר רגועים כשתסיימו את הפוסט.
אין ספק שנושא הלימודים זה הנושא שמעסיק אותנו ביומיום יותר מכל, ודורש מאיתנו להיות עם היד על הדופק כל הזמן.
אולי תתפלאו לשמוע שהמפלצת הזאת שנקראת "חינוך ביתי" Home Schooling מאוד מקובלת בחלק גדול של המדינות וכוללת תשתית רחבה של ידע, תמיכה, פורומים, כתבות ובתי ספר ללמידה מרחוק שמספקים ספרי לימוד והנחיה לאורך שנת הלימודים. בארצנו הקטנטונת הנושא לא כל כך מפותח, ישנם אתרי הוצאה לאור של ספרי לימוד שבהם ניתן לרכוש ספרים, אך אין באמת ליווי לאורך שנת לימודים.
התפקיד שלנו כהורים בחינוך ביתי
בגדול אני חושבת שהרבה תלוי ביצירתיות ובמשמעת של ההורים. אם מצליחים במשימה התובענית הזו, אז הילדים בחינוך ביתי זוכים לשיעורים פרטיים, מה שאף ילד במסגרת חינוך רגילה יכול לקבל, ומתאפשרת להם ההזדמנות להתנסות בלימודים עצמאיים ולבחור נושאים שמתאימים להם אישית במקום ללמוד את השטאנץ הרגיל של היסטוריה, גאוגרפיה, תנ"ך.
אך עם כל היופי שבדבר, ההורים הם אלה שמכוונים את הבחירות האלה ומאשרים אותם, דואגים להקציב זמן ללימודים ומוודאים שהמשימות יתחילו ויסתיימו, וכל זה צורך הרבה אנרגיה (ושלווה נפשית גם לא מזיקה…).
דינמיות זה שם המשחק
אז אם אני מנסה לעשות סדר במחשבות, ישנן כמה נקודות שלמדנו תוך כדי תנועה והניסיון שצברנו:
ראשית, נושא הלימודים הוא מאוד דינמי. הוא משתנה תכופות, ישנם ימים עמוסים וישנם ימים שלא לומדים בכלל. ימים של הפלגות הם ימים שללא לימודים פרופר כי זה זמן שכל אחד קצת מתכנס בעצמו ופטר ואני לא פנויים, כשמגיעים למקום חדש אז בדרך כלל גם אין זמן ללימודים ביום-יומיים ראשונים, כי עסוקים בלצאת ולבדוק מה קורה מסביב. בכל יתר הזמן, אנחנו מקדישים ללימודים כשלוש עד ארבע שעות ביום, אבל גם זה נתון לשינוי וישנם ימים שזה יותר וישנם ימים שפחות.
לדוגמא, בתקופה הזו הבנות הולכות לבית-ספר מקומי בפנמה, אך בסופי שבוע, בימים שיום הלימודים קצר (וזה קורה הרבה) או אין לימודים (גם זה קורה הרבה), הן כן עושות בית-ספר בסירה. מעבר לכך, בשעות אחר הצהרים ישנם "לימודים לא פורמאלים" שנכנסים לטווח הזמן החופשי, כמו יצירה ונגינה.
מעבר לדינמיות של זמן הלימודים, ישנה גם דינמיות גדולה בחומרי הלימוד. כשיצאנו מישראל לפני שלוש שנים, היו לנו ספרי לימוד במגוון נושאים. עם הזמן האנגלית השתפרה וספרי הלימוד נגמרו ועברנו לתכנים שרובם באנגלית, חלקם ממוחשבים וחלקם מספרים.
מעבר לדינמיות של הזמנים והתכנים, ישנה גם דינמיות בשיטה עצמה. כבר ניסינו הרבה שיטות: התחלת לימודים בשעה מסוימת בבוקר, מערכת שעות לכל אחת, תוכנית לימודים שבועית, פרזנטציה שבועית, למשפחה…..
הבנתם את הקטע… באמת שאנחנו לא מתנגדים או בוחלים בשום דרך, אך אם מחכים בסבלנות ולא נלחצים מ"איך לעשות את זה ?!", מגלים שהילדים מפתחים דחף אישי ללמוד ולהעסיק את עצמם והרגע הזה, שהם מחפשים או שואלים ומחפשים מידע בעצמם, הוא הגדול מכולם.
נקודה נוספת כואבת
נושא אחרון וכואב הוא הגישה לאינטרנט! צריך לזכור שבחיים בסירה הגישה לאינטרנט מוגבלת ואי אפשר להתבסס על לימודים באונליין. כשאנחנו נמצאים במקום עם גישה לאינטרנט אז זה הזמן להוריד חומרים חדשים, אך ביתר הזמן אנחנו מנהלים את הלימודים ממה שיש איתנו.
נהנתם לקרוא? מתעניינים ? יש לכם מה להוסיף ולספר בנושא של הכתבה? תגובות מקוראים עושות לנו טוב על הלב! תכתבו לנו בדף הפייסבוק, במייל או בתגובות לפוסט.
הסיפור שלכם מופלא! כל פעם מרגש ונהדר למצוא משפחה שהחליטה שהחיים יכולים להיות כל מיני דברים שצריך לגלות. הגעתי אליכם מהקבוצה של המטריקס. גם אנחנו במסע ב5 חודשים האחרונים, עוד בערך שנה לפנינו. החינוך הביתי הוא בהחלט תהליך מרתק לכולנו. כרגע עוד מחפשים את הדרך שהילדים ירכשו את האנגלית, כי ברור שהשפה שלנו מצרה את האפשרויות. אשמח לשמוע רעיונות בעניין.
וגם – אולי תוסיפו אפשרות להרשם לעדכונים?
רק טוב בינתיים, ותודה על ההשראה והרוח במפרשים שהבאתם 🙂
היי הגר, תודה על המילים המעודדות.
התחלנו עם סרטים באנגלית ללא כתוביות, עברנו לספרי קריאה פשוטים ואז לספרי לימוד. זה קרה די טבעי כי הן אוהבות לקרוא. קראנו בקול רם בפני כל המשפחה, והאמת…זה בא לילדים הרבה יותר בקלות ….
את זואי רשמנו לבית ספר בגרנדה, חודשיים שתקה ואז התחילה לדבר.