ברגע מסויים שבאותו יום, הסתכלנו אחת על השניה, טניה ואני, ופשוט התפקענו מצחוק. איך לעזאזל נקלענו לסיטואציה ההזויה הזו ??? בצהרי אותו יום שלp ה-23 לספטמבר, אחרי סופ"ש שבו הבטחתי לעצמי שאם אכנס לשבוע 41 ושום דבר לא יקרה אבקר שוב אצל הרופאה ככה ליתר בטחון, מצאנו את עצמנו -פטר,טניה ואני בקולקטיבו בדרך אל מורלס […]

שאלה שכולם תוהים לגביה – איך עושים את זה כלכלית? הרבה חולמים ומתכננים רחוק ולא יודעים איך להשלים את הפאזל מהבחינה הפיננסית. אני זוכרת את עצמי מחפשת מספרים, מישהו שיגיד ת’כלס כמה ג’ובות צריך ואף אחד לא נוקב בסכום. עכשיו אני מבינה למה. הסיבה היא פשוטה – אפשר לחיות את הסגנון הזה ברמות מחיה שונות […]

הימים צפופים בחופש הזה . ישנם הרבה משימות, כך שכל יום אנחנו מגיעים לשעת האיסוף של הבנות עייפים ורעבים. בימים מסוימים אנחנו מודדים בקפדנות את הסירה או חלקים ממנה, אם כדי לעשות מדפים, לקבוע איפה ימוקמו האנטנות, להחליט על גודל הפנלים הסולאריים, רשתות הצללה וכו'. בימים אחרים אנחנו נוסעים בחיפוש אחרי בעלי מקצוע כמו תופרים, […]

ישנם דברים שעליהם לא מוותרים בחיים – אצלנו זה שעון הקוקיה. בבית בקיבוץ זיקים , השעון היה תלוי בסלון מול דלת הכניסה. בכל שעה עגולה הקוקיה היתה קוראת "קוקו" כמספר השעה, ובכל חצי שעה היה רק "קוקו" אחד. בהחלט פריט שלא ניתן להתעלם ממנו. את שעון הקוקיה קיבלנו מההורים של פטר באחד מהביקורים שלהם בישראל, […]

"ומה עם העבודה ?" זו אחת מהשאלות שנשאלת תכופות… כמובן שגם אותנו הטריד העניין הכספי, איך מסתדרים וכמה צריך, כשחקרנו וקראנו גילינו שאין תשובה ברורה. בהתחלה זה מרגיז כי לא מצליחים להגיע למספר ולא ברור למה אף אחד לא ממליץ על תקציב חודשי שצריך לקחת איתך, אך בהמשך כשמכירים את האנשים שמפליגים, מי שנקראים קרוזרים […]

ניצלנו את חופשת פסח להזמין מדבקות עם שם הסירה. החלק של בחירת שם לסירה הוא רגע רגיש לכל בעל סירה, כמעט כמו שבוחרים שם לתינוק שנולד. השם מאוד סמלי ובעל משמעות אישית ברב המקרים ומעטים האנשים שמשאירים את שם הסירה מהבעלים הקודמים ולא משנים אותו לשם שבחרו בעצמם. במשך השנים שפנטזנו על כך שתהיה לנו […]

ביום שמש מקסים שתי נשים ישבו לשיחה, מצד שמאל בתמונה זו שרוקמת את החלום המשפחתי, מצד ימין זו שהגשימה את החלום. איריס קניגר מלווה אותי במחשבות כבר קרוב לעשור, אך לא יצא לנו להיפגש או לשוחח הרבה. מי שקרה את הפוסט הראשון אז מוזכר שם הסיפור של משפחת קניגר. הפגישה הקודמת שלנו היתה לפני חמש […]

בבית הקודם היה לנו כל הזמן את הדילמה הזו בין להסתובב בבית עם גרביים או שלא. יקום האדם שחושב שיש יותר כייפי ונעימי מזה ! נכון, אולי לא נוהג של האצולה האנגלית ודיי ג'וחי ונכון שממש לא נחמד שהן מתלכלכות, אך עדין – זה בטח עדיף מלקבל כוויות קור מהריצפה הקפואה או להישאר כל היום נעולים ומסוגרים […]

כמו שעוברים לבית חדש, פורקים קרטונים, מעבירים מחדר לחדר, עד שכל דבר מוצא את המקום שלו. כך עושים בית וזה מה שהתחלנו לעשות היום. צוות של שלושה חרוצים קמו השכם בבוקר, המטרה היתה אחת – לרוקן כמה שיותר ארגזים ולהתחיל לראות סלון, לא הינו יהירים מדי וחשבנו גם להגיע לחדרים, הסלון זה בהחלט הישג נאה. […]

תחושת הקלה. אין צורך יותר להסתיר ולא עוד לשמור סוד. עכשיו, אחרי שגם בעבודה שלי כבר נודע, אני מרגישה שניתן להתחיל לנשום. יש אנשים שעוברים את נקודות המפנה שלהם בחיים בשקט, עם עצמם ואינם זקוקים לשיתוף של אנשים. אחרים, בדיוק הפוך, צריכים לחלוק עם הסביבה ואז יותר קל להתמודד וגם לעכל את הדברים. עכשיו, כשהגיע […]

מסתיים לו יום עמוס התרגשויות. פטר הגיע היום עם הרוטים אחרי 12 יום של הפלגה מקרואטיה לישראל, אלה היו ימי המתנה ארוכים מאוד… הוצאתי את נעמי ועדי מביה"ס ואת זואי מהגן ונסענו למרינה באשקלון לפגוש אותם. הנסיעה ברכב היתה כמו להיות בסיר לחץ, כולנו געשנו והרעשנו עד שסוף סוף הגענו למרינה. אחרי הנישוקים והחיבוקים ניגשנו […]

חזרה למעלה